פנים. יום. מסעדת דרום-אברופטאס ברחוב לילינבלום בתל-אביב.

דורון, 25, מלצר.

אמיר, 47 עמיר, 51, סועדים.

דורון: חברים, הכיסא הזה פנוי?

אמיר: (בתמיהה) כן, כמובן.

דורון: (מתיישב) שלום, שמי דורון ואני אהיה המלצר שלכם היום. אנחנו הולכים להעביר את השעתיים הבאות ביחד, ואני מקווה – ומאמין – שבכיף.

(עמיר ואמיר מביטים זה בזה, מתקשים להאמין למה שאוזניהם שומעות).

דורון: פעם ראשונה שלכם איתנו, נכון? תראו, המסעדה שלנו היא כמו כוסברה. או שמתים על זה, או שלא סובלים את זה. אין באמצע. ואני בטוח שאתם תאהבו ואולי אפילו תתמכרו. חשוב לי גם לציין שהיום השף שלנו, עוז אדמוני, נמצא ממש במטבח – אז הטירוף שקורה פה בדרך כלל זה עוד כלום לעומת מה שהולך להיות פה היום. המנות יכולות לצאת בצורה הכי הזויה שאפשר: על קרטונים של פיצה, על ניירות פרגמנט, על מאפרות... תאמינו לי, אני בעצמי הולך להיות מופתע מאיך שהדברים הולכים לצאת מהמטבח. אבל זה חלק מהכיף. אז תגידו, חשבתם כבר מה בא לכם לאכול היום?

עמיר: חשבנו בתור מנה ראשונה –

דורון: (נחרד) אין אצלנו  מנות ראשונות ועיקריות. כל המנות הן מנות ביניים. חוץ מהדגים שמתקרבים איכשהו לכיוון של עיקריות. ואולי השווארמה. אבל כל היתר הן מנות בגדלים בינוניים. והן יוצאות מתי שהן מוכנות.

אמיר: (מתלבט אם בכלל כדאי להישאר או שעדיף לברוח) בכל מקרה חשבנו על הלחם –

דורון: מנת לחם עם חצי בצל ליד גבינה מסוחררת בזרעי עגבניות? בחירה מצוינת! זה מגיע טרי מהתנור, זה לחם שאור, הוא פשוט נפלא. זו אינטרפרטציה אישית של עוז אדמוני על ארוחת פועלים. תראו שתיהנו!

עמיר: (בספקנות מה) וגם על קרעי סינטה בטחינה ועגבניות –

דורון: (מתמוגג) מנה נפלאה! זה בעצם כמו רוסטביף קר, עם נגיעות של טחינה ומיץ של עגבניות תינוקות. מנה נהדרת!

אמיר: (תוהה בינו לבין עצמו אם הדורון הזה אמיתי) ואולי גם החציל –

דורון: (משולהב) חציל מוזהב ברוח לילית, נח ליד עגבניות בטחינה! זה בעצם כמו סביח, אבל שונה לגמרי. החציל קלוי על גריל, מומס בנוזלים של עצמו, מוזלף בפרפום של פלחי עגבניות סמוקות ועובר לצלחת יחד עם שבבים של ביצת חופש מורתחת, ומקצפת של עגבניות צעירות. בזילוף של מיצוי טחינה. מנה מדהימה.

עמיר: (מתלבט אם לא כדאי לתלוש לדורון איזו ביצת חופש) והפסטה הזו, עם בשר טלה קצוץ ותבלינים –

דורון: (אקסטטי, מקפץ מעלה ומטה) ראגו! איזו מנה! אני מקווה שאתם אוהבים חריף. זו מנה חריפה, ואי אפשר לעשות אותה פחות חריפה. אבל תראו, אתם תתמכרו אליה, אני בטוח! מה לשתות?

אמיר: מים –

דורון  (במבט מצמית): מי ברז קולחים??? אולי בקבוק סודה? אני כבר מביא (מדלג ברינה לכיוון המטבח).

כעבור ארבעים דקות, עמיר ואמיר מחשבים את נפשם למות ברעב. על השולחן נוחתת שקית נייר חומה ולצידה צלחת לבנה קטנה.

דורון (בשמחה מתפרצת של זוכה בפרס הגדול בפיס): מנת לחם! טא-דא! (קורע את השקית, ומגלה שתי פרוסות לחם אחיד, וחצי בצל). והנה הגבינה! (דוחק את הצלוחית לכיוון הלחם).

[המשך לא יבוא]