בְּנִי אִם-יְפַתּוּךָ חַטָּאִים, אַל-תֹּבֵא. (משלי א,י)
חברים יקרים,
היום, עת נכנסתי לבקר בבלוגי הקט אשר בעיירתנו ישרא, מצאתי פתע-פתאום תגובית קטנה וחביבה. מכתם כליל-רננים זה היה מוצמד בנעץ לזנב רשימת התגובות לפוסטי האחרון, מיום ה' מרחשוון התשס"ה (20 באוקטובר 2004 למניינם). כתב אותה אחד, דמתקרי "איפי טומבי", וזו לשונה (לא נגענו, לא שינינו):
מעשה בדויד, הומון תל-אביבי,
שבבלוגוספירה שלט, ובאופן אקטיבי.
יום אחד נאלם,
התנדף, נעלם -
ההושחל בידי כושי מפותח ומסיבי?
הסבתי לי אפוא (תוך כדי ישיבה חשובה, ובעוד חברי לעבודה סוקרים אותי באי-נחת בולט ומלחששים ביניהם), וחיברתי חיש-קל את דבר תשובתי למר טומבי דנן. והרי היא לפניכם.
צ'יף נכבד וקוראים יקרים
חד-המין לא נסע להרים
ולרוב צערו
לא אירח בחורו
לא כושים וגם לא בהירים
אך דעו-נא, בוסי הכעוס
כבר איים שנגמר לו הסוס –
אם ימשיך זה הפלוץ
בתוך ישרא לשרוץ
הוא ידאג אז לשבור לו ת'כוס
ולכן חברים, חברות,
מגיעות הבשורות המרות:
פוסט אחד בשבוע
יהיה מס קבוע
פלוס חמש-שש תגובות קצרצרות
זה אולי מבאס ת'פדחת
ברם יש רק חלופה לא מוצלחת –
שדויד ייזרק
ממחוזות ההיי-טק
וימכור ברחובות את התחת
בתקווה שתבינו (גם אם לא תקבלו)...
שלכם,
דויד41ת"א,ביהונתן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: