וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל-עֲבָדָיו:  הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי. חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי. (שמואל א', ט"ו-ט"ז)

פתאום פנה אלי מישהו באתר "אטרף דייטינג". הציג את עצמו בתור "משה הכלי", ואמר שהוא נורא רוצה לפגוש אותי. הוא מאוד אוהב את העובדה שגם אני דיסקרטי (אני? דיסקרטי?). ובכלל אני נראה לו נחמד! (?).

מכיוון שלאחרונה קצת יבש אצלי בגזרת הדייטים, ועל מזבח הרציונל עתיק-היומין של "למה לא לנסות, מה כבר אפשר להפסיד", התעלמתי מהסימנים המקדימים ועניתי שגם אני אשמח מאד להיפגש. מיד החלפנו כתובות מייל כדי שנוכל לשלוח עוד תמונות זה לזה. בתגובה לתמונותיי קיבלתי מייל מהכתובת [email protected] בו הסביר האיש שבעצם יש לו שני שמות, שמעון ומשה, כך שאני יכול לקרוא לו בשניהם (?). ועם זאת, מן התמונות חייך אלי דובי חמודי ומגודל בעיניים ירוקות צוחקות. אז החלפנו כתובות ומספרי טלפון, וקבענו שיבוא אלי ביום רביעי.

למחרת מצאתי הודעה על המשיבון שלי בהאי לישנא: "שלום דויד, כאן מדבר זאת אומרת משה הכלי, אודה לך מאוד זאת אומרת אם תחזור אלי בהקדם האפשרי אֶה משום שברצוני להודיע לך זאת אומרת משהו. בכבוד אֶה רב, משה הכלי".

חזרתי אל אֶה משה הכלי, מניה וביה. משה שמח מאד ואמר שבעצם למה לחכות עד יום רביעי – מחר הוא יוצא לטיול מטעם בית הלוחם עם הבן הקטן שלו ובעצם אֶה למה שאני לא זאת אומרת אצטרף?

בלעתי את רוקי והחנקתי את התגובה המיידית שעלתה בראשי, והסברתי בנימוס שאני עובד מחר ולא יכול להעדר מהעבודה בהתראה קצרה (בראשי עלה מראה פניו של בוסי, אותו איש טוב ומיטב אך קצר-נתיכים כרימון, כשאני מבשר לו בשאלאנטיות על זממי ליטול יום חופש). משה אמר שאֶה הוא מבין, וזה חבל זאת אומרת מאוד. אז אֶה ניפגש אצלי ביום רביעי, ושאסביר לו שוב איפה בדיוק אני גר, כי הוא מגיע באוטובוסים מחדרה.

טוב, בשלב הזה באמת הייתי כבר מסוקרן לחלוטין (וגם טיפונת מוטרד, אבל כאמור דווקא את התחושה הזו החנקתי ביסודיות). כך שביום רביעי חיכיתי בבית מצוחצח ומגולח למשעי, כולי ערוך להופעת הבכורה של משה-שמעון אֶה הכלי.

כשפתחתי את הדלת אכן עמד לפני דב גדול, חייכני ובהיר-עיניים, בדיוק כמו בתמונות. לחצנו ידיים, ואז התחבקנו, ותוך דקה ורבע מצאנו את עצמנו על הספה. הייתה כאן ללא ספק משיכה דו-צדדית וכנראה גם התאמה גופנית נדירה, משום שההנאה הייתה מרובה. ולא רק הסקס. הרבה יותר מזה. הסתבר ששנינו אוהבים להתכרבל, ובאותה מידה שאני תמיד מחפש איש גדול להתכרבל בו, כך נהנה משה "לעטוף" בחיבוק-דב חמים איש קטן ממנו. רבצנו חבוקים במיטה, ראשי על חזו, ומשה (שמעון?) ניצל את ההזדמנות וסיפר לי קצת מסיפור חייו.

ובכן, מסתבר (זאת אומרת) שמשה הכלי התחיל לקיים יחסי מין כבר בגיל שתים-עשרה, פשוט מכיוון שכבר היה אז לגמרי בוגר מינית. אבל (אֶה) הוא תמיד נמשך רק לבחורות כמובן, ובגיל עשרים (זאת אומרת) התחתן עם חברתו ונולדו להם שני ילדים. אחד אומנם לוקה בתסמונת טורט ולשני יש סיסטיק פיברוזיס אבל (זאת אומרת) בעזרת השם הכול בסדר.

לפני כחמש שנים קבע (אֶה) להיפגש עם חבר שלו בשוק הכרמל, ליד הדוכן של הטורקי שמוכר חמוצים (אתה יודע איפה הדוכן של הטורקי, נכון?). ואז פתאום ניגש אליו מישהו והתחיל איתו. משה (שמעון?) אמר לו שהוא לא בקטע, אז המישהו שאל אותו אם הוא מוכן לבוא איתו לקיים מצוות ישיבה בסוכה אצל חבר אחר שבדיוק עומד לרדת מהארץ. מכיוון (זאת אומרת) שמשה היה אז חרדי, הוא נעתר להזמנה (אֶה) בשמחה.

בסוכה החבר היורד התחיל להתמזמז אתו וכך החל ביניהם קשר רומנטי של כארבע שנים. בינתיים אשתו של שמעון (משה?) לקתה באמנזיה, ולכן (אֶה) התגרשו. הילדים דווקא מאד אהבו את היורד וקראו לו "דוד עמוס", אבל (זאת אומרת) הוא היה קשור מדי לאמא שלו (?), אז שמעון (אֶה) החליט שאי-אפשר להמשיך ככה יותר, וככלות ארבע שנים ניתק איתו בבת-אחת את הקשר.

וחוץ מזה בעזרת (אֶה) השם הכול ממש בסדר. משה, מסתבר, עובד כפקיד בבנק, אבל כרגע הוא בחופשה (זאת אומרת) ארוכה. וגם הוא מאד אוהב לטייל בחרמון!!! והוא חייב לצאת עכשיו כדי שלא יפספס את האוטובוס האחרון לחדרה, אבל נתראה בקרוב, נכון נשמה?

למען האמת, לא ממש ידעתי מה לומר. זה זמן רב לא קראו לי "נשמה", ולבי הקט דילג כעופר איילים למשמע מילות-קילוסין שכאלה. בדמיוני ראיתי אותי ואותו שלובי-'צילי-ידיים על פסגת החרמון, מוקפים בשלל ילדים, נשים ודודים בעלי תסמינים כאלה ואחרים, כששמש אדומה יורדת מעלינו אל הים, וצלילי "התינשאי לי" של הזמר המהולל הוד רגב (בעיבוד אֶה לקסילופון חשמלי) מתנגנים ברכות אין-קץ ברקע.

מצד שני, המשיך לכרסם בי כל אותה העת מין חשש קט, כתולעת שמיר עקשנית. אולי בעצם אנחנו לא מתאימים בצורה מושלמת כמו שנדמה לי? אולי, למרות הדמיון המופלא בינינו, לא נועדנו מקדמת דנא זה לזה? לא יכולתי לשים בדיוק את האצבע על הנקודה, אבל משהו לא לגמרי הסתדר לי...

משה התארגן ללכת, והיזה של פניו מעט מן האפטר-שייב שרכשתי בשדה התעופה של שטוקהולם בשנה שעברה ("אהבת את זאת אומרת הבושם ששמתי לפני שבאתי? לא תאמין כמה שילמתי עליו! יש חנות בבת-ים שמחזיקה סטוקים, חבל לך אֶה על הזמן!"). ניסינו לחשוב ביחד מתי ניפגש בפעם הבאה, אבל בין טיסתי הקרובה לחו"ל ויציאתו עם הבן הגדול לצעדת הגלבוע בהסעה מאורגנת של "מקורות", נראה היה שזה יכול לקחת קצת זמן. בכל אופן הבטחנו זה לזה ברגע של חולשה שנשמור על קשר בטלפון ובמייל, ושמעון נשק לי לפרידה ומיהר לתחנה מרכזית.

כל זה קרה רק לפני כמה ימים, ורגשותיי עדין מעורבים. מחד גיסא, זאת אומרת, ומאידך גיסא, כמה כיף להתכרבל עם דובי-דב-פותה, כשרוחות קרות סוערות בחוץ והגשם זולג על זגוגית החלון...

קוראים יקרים, טחינתי שפוכה לפניכם. עזרו-נא לדויד שלכם להחליט.

בין הפותרים נכונה לא יוגרל פרס יקר-ערך.

כולם אומרים לי שאני בסדר

אומרים לי ברחוב היי אתה שם

אדם נחמד

אבל אני יודע שאני סתם טמבל

ואת זה תכלו לראות מייד

כשמישהו פותח לי ת'דלת

רואה מי בא, סוגר בחזרה

בטלפון יודעים שאני סתם טמבל

ובגלל זה תמיד תפוס נראה

יצאתי אט אני אוהב רגוע

כי לאידיוט לא טוב להיות מהר

המחשבות מתרוצצות קבוע

אבל בראש של מישהו אחר

השכם בבוקר קם להתגלח (להתגלח)

אני רואה עוד טמבל ממולי (מולו)

מה הוא רוצה עם מי הוא מתווכח

הרי בעצם הטמבל זה אני (נה נה נה ני)

באוטובוס תמיד יושב אחורה

שלא ידברו עלי מאחורי הגב

בבנק הדם תרמתי דם תרמתי

תרמתי דם תרמטידם טידם טידם

יצאתי אט אני אוהב רגוע

כי לאידיוט לא טוב להיות מהר (מהר)

המחשבות מתרוצצות קבוע

אבל בראש של מישהו אחר

אני בודד והסיבה היא זאתי

שמתמיד הייתי בררן (ולמה)

אבל בסוף אמצא את האידיוטית

שתחלק את החיים עם מטומטם

היא בהחלט צריכה להיות אידיוטית

שתחלק את החיים עם מטומטם.

ביצוע: כוורת

מילים: אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר, גידי גוב, דני סנדרסון, יוני רכטר, יצחק קלפטר ומאיר פניגשטיין

לחן: יצחק קלפטר