כב שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת.  (במדבר פרק ז')

כידוע לקוראי הבלוג, מחלקת הדובים הנה תת-זן של ה"הומו אגזוזאניס", שחבריה הם בדרך-כלל גבוהים, רחבים, כרסתנים ושעירים. לדובים דגל-גאווה משלהם, בגווני חום ואפור, שבפינתו הימנית העליונה מתנוססת במשובה כפתו של דב-יערות מצוי. על כל זאת כבר ליהגתי בפוסט-עבר אקדמי שהוקדש לעניין. ובכן, למה לעזאזל להעלות זאת שוב?

אז זה לא שפתחתי ערוץ לשידורים חוזרים, רק כדי למלא את השעות הקשות. הסיבה שאני מזכיר לכולכם מיהם ומהם הדובים, הינה אך הקדמה לפוסט הנוכחי, שיעסוק באירוע רב-הרושם בו נכח עבדכם הנאמן במוצאי יום חמישי שעבר. היה זה, לא פחות ולא יותר (תרועת חצוצרות, שטיח אדום, רעם תופים) – אירוע היסוד של מועדון הדובים הישראלי.

מייל מחתרתי אודות האירוע הנוצץ עבר כאש בשדה-קוצים בין מנויי ה"אטרףדייטינג" כבר לפני מספר שבועות. כולי נרגש מהיוזמה, עניתי מייד למארגנים כי אשמח להשתתף. אמנם, אין אני עצמי עונה על דרישות הדוביות, ברם חיבתי הבלתי-מוסתרת לדובים (ובעיקר לשרירנים שבהם) מאפשרת לי להצטרף לחגיגה על תקן "בֶּר-צ'ייסר" (זהו המינוח המקובל בלע"ז – להערכתי אין כאן כל קשר ל"דין רודף", או גם לכוסיות משקה כאלה ואחרות, אבל אני לא משוכנע לחלוטין).

ככל שהתקרב התאריך הקובע, כך גברה התרגשותי. מדדתי מול המראה חליפות-מכנסיים רומנטיות, שמלות ערב זוהרות ומכנסי-עור כפריים, אחוז כולי בהתלבטות מהו הלוּק הרצוי. האם עלי להפגין שם רוך או עוצמה? פינוק או יוזמה? שַנים או חוכמה? שהלוא – אל יקל הדבר בעיניכם – וודאי יהיו שם חתנים פוטנציאליים! לא זאת אף זאת, גם פרסמתי את דבר המסיבה בין כל חבריי. וכך, ביום האירוע מציתי עצמי נוהג בכלי-רכבי הזאטוטי עם עוד שלושה אומואים (כולנו בג'ינס וטריקו) בדרך אל החתולים, כלומר אל הדובים.

האירוע עצמו התרחש בלוקיישן סהרורי במקצת, בהאנגר מרושל הרובץ לו בטח בין המקשאות של מושב בצרה. כבר בהגיענו לאתר, נרגשים כמו פודל-הבית ליד רגלו של אורח, התחוור לנו כי לא מדובר ככל הנראה בשוס ממש ממש היסטרי. מחוץ להאנגר, בין חממות המלפפונים, חנו לא יותר מחמש מכוניות. שותפיי למסע החלו להתנועע באי-נוחות על מושביהם ולתהות אם לא היה כדאי להרביץ אותה באיזה אחורה-פנה ספונטאני. אבל אני טענתי שאם כבר הגענו עד הלום... ובכן נכנסנו.

המקום התגלה כחלל גדול למדי, שקושט בטוב-טעם בכמעט-כלום (המראה המינימליסטי?). בתוך ההאנגר ניצבו מספר שולחנות קטנים, שעליהם סרטים דקורטיביים וקצת אבנים מפלסטיק, וגם כמה כלי קיבול בסגנון עדות העלייה השנייה. כשהתקרבנו גילינו שהקעריות הללו מכילות את מיטב תוצרת-הארץ: ביסלי, במבה, וקונדומים (???). סביב הקירות העירומים התגודדו כמה הומואים שנראו אבודים בחלל. גם בהמשך, כשמספר המשתתפים גדל במקצת, עדיין היה ניכר כי המתכננים בנו על הרבה יותר קהל. בנוסף לכך, מי שכבר הגיע פשוט עמד ברוב המקרים עם שניים-שלושה חברים ליד הקיר. האווירה הכללית הזכירה לי מסיבות-כיתה מימי התיכון החשוכים (וכמו שאתם יודעים, במקרה שלי זה היה ממש ממש מזמן).

באוויר ניסרה מוזיקת טכנו בלתי מקפיצה בעליל (אני תוהה אם המארגנים העמלנים לא שמעו אף פעם על להיטי הדיסקו ופוטנציאל ההרקדה שלהם). באיזשהו שלב ניסיתי לגרור כמה ממרעיי לרקוד אבל לא ממש הצלחתי לממש את הזמם. אחרי כמה קיפצוצים חסרי-כיוון בין החוגגים נכנעתי, ובמר-ייאושי פניתי לכלות זעמי בביסלי-גריל מבציר 1984 שנח מעדנות בקעריות הדקורטיביות שבמתחם. אללי! אין ספק שמבחינת הקאלורי-אינטייק הערב הזה לא ממש השתלם לי.

לא עבר זמן רב והחלטנו לפרוש. אמנם המארגנים הבטיחו הפתעה (שהתגלתה בדיעבד כחשפן – לפי מיטב מסורת מסיבות הרווקים העארסיות) אבל לא התפתינו. יצאנו מהמקום נרגנים משהו, ורוב הדרך חזרה שתקנו בכבדות. בחלל המכונית בהחלט תלתה תחושה של הבטחה לא-ממומשת. גם בימים שלאחר האירוע לא נרשמו מאורעות מיוחדים. אמנם, באתר "אטרףדייטינג" הידוע לשמצה פנה אלי מישהו בעל הניק המבטיח "תותח37חולון" ושיבח אותי על שניסיתי להחיות את המסיבה בקיפצוציי האֶרַאטיים. ברם, כשתהיתי אם יסכים לחשוף בפני את כלי-נשקו החולוני, הסתבר כי הוא בעצם מתעניין באחד מהחברים שהיו שם איתי. הומפף.

אז מה למדנו מכל זה? ויותר חשוב – מה האקשן-אייטמז להמשך? ובכן, נראה שבארצנו הקטנטונת אין מספיק בשר כדי לקיים קהילת דובים עצמאית. מה שמתאים לניו-יורק או ללונדון כנראה פחות רלוונטי לרפובליקת בננות קטנה עם שפם שיש בה פחות משבעה מיליון תושבים, כולל בני-מיעוטים, חרדים, עולים חדשים וקולות החיילים והימאים. זאת ועוד, למרות ההתקדמויות המרשימות שחלו בתחום הגאווה בארצנו בשנים האחרונות, אנחנו כנראה עדיין קצת מאחור ביחס למדינות המערב המתוקנות. ובקיצור – לא דובים ולא יער. בפעם הבאה אני מניח שאדווח לכם מאירוע הומואיסטי קצת פחות אזוטרי – ואני גם מקווה שהוא יהיה קצת יותר מוצלח.  

Look for the bare necessities

The simple bare necessities

Forget about your worries and your strife

I mean the bare necessities

Old Mother Nature's recipes

That brings the bare necessities of life

Wherever I wander, wherever I roam

I couldn't be fonder of my big home

The bees are buzzing in the tree

To make some honey just for me

When you look under the rocks and plants

And take a glance at the fancy ants

Then maybe try a few

The bare necessities of life will come to you

They'll come to you

Look for the bare necessities

The simple bare necessities

Forget about your worries and your strife

I mean the bare necessities

That's why a bear can rest at ease

With just the bare necessities of life

Now when you pick a pawpaw

Or a prickly pear

And you prick a raw paw

Next time beware

Don't pick the prickly pear by the paw

When you pick a pear

Try to use the claw

But you don't need to use the claw

When you pick a pear of the big pawpaw

Have I given you a clue?

The bare necessities of life will come to you

They'll come to you

So just try and relax, yeah cool it

Fall apart in my backyard

'Cause let me tell you something little britches

If you act like that bee acts, uh-uh

You're working too hard

And don't spend your time looking around

For something you want that can't be found

When you find out you can live without it

And go along not thinking about it

I'll tell you something true

The bare necessities of life will come to you

The Bare Necessities

Phil Harris, Bruce Reitherman

The Jungle Book Soundtrack