ג כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל-דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל, אֶת-הַגִּלְעָד. ד וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹת בֶּן-הֲדָד. ה וְשָׁבַרְתִּי, בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת-אָוֶן, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן; וְגָלוּ עַם-אֲרָם קִירָה, אָמַר יְהוָה. (עמוס, פרק א')
בעקבות לחץ פיזי מתון מצד קהל הקוראים, החלטתי לפרסם פוסט המשך לפוסט הקודם. הפעם יוקדש הפוסט כולו אך ורק לחטאיה של ניו-יורק, היא היא עמורה של העת החדשה. שהרי, חלילה לי מלהיחשד בפוריטניות, רחמנא ליצלן! זו כידוע תכונה שממש לא עושה טוב לעור הפנים (ומה-זה-לא-הולכת עם סגול חציל? אל תשאלו).
זאת ועוד – כולי תקווה שפוסט כזה גם יקפיץ פה את הרייטינג לשמיים. שהלא כולנו זונות קאונטר חסרות בושה. ועם זאת, בטרם אפתח, הרשו-נא לי רק שלוש הסתייגויות (שנאמר – מאחורי היער, אחת שתיים שלוש, שם ישבו וגו'):
- פוסט זה יחזור בלית ברירה על חומר מפוסטי-עבר (בכל זאת בניו-יורק הייתי כבר לא פעם, ודיווחתי על כך בהרחבה, וגם בחטאים שונים ומשונים כבר עסקתי במסגרת בלוג זה).
- למרות הכול אנסה להימנע ממתן נופך-מוזס אישי, ולדווח כאן בלשון עיתונאית יבשה. שהלא אין הדעת סובלת שקוראי הבלוג ידמיינו לעצמם אותי ממש עוסק בפעילויות חטאות כמפורט להלן! מה, לא ככה?
- ובכל זאת, אזהרה במקומה. פוסט זה אינו מומלץ לבעלי לב חלש, אנשי מוסר כליות, נשים בהריון, חולי לב (בפרט עם קוצב) וסרטי צילום (נתנו-לך-משהו-להעביר-למישהו? ארזת לבד?)
אחרי הקדמה ארכנית שכזו, לא נותר לי אלא לקפוץ ישר לעובי הקורה. ובכן, בהמשכו של הפוסט אנסה להקדיש שתיים-שלוש פסקאות לכל מנגנון הומואיסטי עקרוני שהעיר ניו-יורק מציעה לתושביה ואורחיה. לא בכולם אצליח לדון כאן בהרחבה, אבל אתמקד בעיקריים שבהם. הרי הם לפניכם, בקטון החל ובגדול כילה.
קובות החטא
חנויות המין בניו יורק מתרכזות בשדרה השמינית, בואכה פורטי-סקנד סטריט. מסתבר שאזור זה, אזור התחנה המרכזית (הקרויה בלע"ז "פורט אוטוריטי"), היה ידוע בסליזיותו מאז ומעולם. כך לדוגמה אנו מוצאים בשירם של סיימון וגרפונקל "דה בוקסר" (שם, שם) את השורה האלמותית:
But I get no offers, just a come-on from the whores on Seventh Avenue
(אוקי, בסדר, שביעית, שמינית, מה זה משנה! למה לעשות עניין מכל דבר קטן, יא פולנים?!).
בין יתר ההנאות שמזמנות חנויות אלה ללקוח המתמיד, מצויים גם תאי צפייה בסרטים כחולים. נכנס לו הלקוח אל התא הצר, משלשל כמה דולרים אל החרך שבקיר, וצפוה לו להנאתו במיטב תוצריה של האומנות השביעית.
ובה בעת, בקיטון הסמוך לזה שלו, יושב לו לקוח, לקוח זעיר, אחר בתכלית, וצופה גם הוא בסרטי התועבה. רגע – אז אולי?...
נכון מאד! וכך התקינו להם פרנסי החנות מסך נגלל בין התאים, ואף חרך קטון בתחתיתו, ואתם כבר יכולים לשער לעצמכם לאן מתגלגלים הדברים מכאן.
זאת ועוד, לעתים, בהתלהט היצרים, אף יפתח אחד הלקוחות את דלת קובתו בלאט, ויחמוק ממש בגופו אל הקובה השנייה – ואידך זיל גמור.
סאונות
למקרא המילה "סאונות" וודאי לוקח אתכם הדמיון על כנפיו הרחבות לפינלנד הרחוקה. בתי עץ קטנים מוסקים היטב, אבנים חמות, קיטור מיתמר אל-על, ענפי ערבה...
אז זהו, שלא.
בכניסה למוסדות חטאים אלה, בהם אנו דנים, עוד יש איזושהי יומרה קירצופית. אתה משלם, מקבל מגבת ומפתח ללוקר (ולעתים לחדר משלך), מתפשט, ועוטה את האלונטית לחלציך. אבל כאן מתחילה ומסתיימת הפרטנציה הפינית. כשמותניך ממוגבים בתכלית, אתה פוסע קוממיות אל מסדרונות ה"סאונה", ופוצח במלאכת הצייד. על כל עמוד רענן שעון לו גברבר עוטה-מגבת, בדיוק כמוך, ומטרת המשחק היא ללכוד מבט ולנעול עיניים. לאחר שמלאכת הזיווג צולחת, חומק לו הזוג המאושר לפינה שלווה (עד כמה שזה ניתן), ועוסק בשמחה במלאכת הבוגי-ווגי עד שיצא עשן(?) לבן – וכדי בזיון וקצף-סבון.
יצוין, לשם הדיוק ההיסטורי, כי בתחום הסאונות אין ניו-יורק מצטיינת כלל ועיקר. למעשה, אמריקה כולה מחווירה אל מול ההיצע השופע של היבשת הישנה. לעומת סאונת "תרמוס" האמסטרדמית, שכולה יפעה מפנקת, הרי שה"ווסט סייד קלאב" של מנהטן משול למין חירבה עגמומית. זהו עניין עצוב עד מאוד – ממש כאילו קארי ברדשו הייתה פוסעת לה ברחוב בנעלי מנולו בלאניק של שנה שעברה. ועם זאת, אין צורך להיות מפונקים יתר על המידה: זה מה יש, ועם זה ננצח (או יה!).
מנז קלאבז
במקרה שלפנינו מדובר באתרי מפגש שלוקחים את כל הגועל-נפש הזה עוד צעד אחד קדימה. אתה מגיע למקום, מתפשט ונשאר בנעלייך בלבד, ואז פוסע לתוך חדר גדול ומרווח בו נמצאים גברברים רבים. ועכשיו – הכול מותר, הכול פתוח, הכול פוי והרשות נתונה. בניו-יורק יש מקום אחד כזה ששמו "אל מיראז'", ברחוב האוסטון, על סף הלואר איסט סייד. כמעט בכל ערב מתרחש שם שכב-רב כמתואר, כאשר בחלק מהמקרים יש למסיבה "נושא". למשל – ערב קאובויז, ערב אביזרי עור, ערב חובבי כפות-רגליים... ובשלב זה אעצור.
מדי פעם מנסה יזם זריז לפתוח מקום נוסף מסוג זה, אבל פעמים רבות הוא נתקל בבעיות רישוי למיניהן, וסופו שהוא סוגר את המיזם החביב בפחי נפש. נכון להיום יש במנהטן עוד מקום, המתקרא "ווסט וילאג' קלאב", שפועל רק בימי ראשון. זהו מועדון בעל לוק פרוביזורי להחריד, כולל וילונות טלואים, כסאות פלסטיק מרוטים, וגולת הכותרת – מעלית מופעלת-מנוף (?). יצוין כי ביחס אליו "אל מיראז'" הצנוע נראה ממש כארמונה של מלכת קליפורניה.
נערי ליווי
לעתים קורה כי מתחשק לו, לפלוני, לזמן לחדרו במלון אליל יווני כזה או אחר. מישהו חתיכי במיוחד, העונה בדיוק לטעמו, והוא גם רב ניסיון ומוכשר עד מאוד בהלכות האהם-אהם. ובכן, אם אך מצויה הפרוטה בכיסו של פלוני זה, הרי שכדאי לו לגשת לאחד מאתרי האינטרנט המתמחים בכך, ולבחור לו שם בחורצ'יק כלבבו, מתוך המבחר הגדול המוצג לראווה באתר. כך למשל מומלץ לו לעיין באתר www.rentboy.com או גם ב- www.maletreasures.com , ועוד באתרים דומים, שמספרם רב מנשוא.
לא זה המקום לדון באספקטים מוסריים, מוניטאריים ואחרים הקשורים לעניין. דיונים אלה כבר עלו בפוסט-עבר שלי, שהוקדש כולו לנושא נערי הליווי. לפיכך אסתפק כעת רק במידע האינפורמטיבי והיבש שצוין לעיל, ולא אכביר עוד מילים בעניין.
ומה עוד?
חייהם של ההומואים בניו-יורק לא מתמצים בחנויות המין, הסאונות, המאנז קלאבז ונערי הליווי. גם למנהטן יש את גן העצמאות שלה, הלוא הוא אזור ה"ראמבלז" של סנטראל פארק. עם פרוש האביב מתחילה אף שם עונת הקרוזינג, כמו בכל גן דומה ברחבי העולם.
נדבך נוסף בחיי ההוללות של אגזוזני התפוח הגדול הם כמובן מועדוני הריקודים. לא יצא לי מעולם להיות באף אחד מאלו, ורק שמעתי מחברים וקראתי בעיתונים על אותם חללי ענק מעוצבים להדהים. לפי המתואר מדובר באולמות מרהיבים, בהם רוקדים כוסוני-על נטולי חולצה לצלילי מוזיקת האוס/טראנס, כשהם מתודלקים במיטב הכימיה המקומית.
ויש גם אתרי הכרויות באינטרנט. ובארים של פיק-אפ בווילאג' ובצ'לסי. וחנויות של הומואים, כמו Rainbows and Triangles המצוינת, על השדרה השמינית בצ'לסי, שם ניתן לרכוש מגוון מוצרי גאווה, מדגלים ועד מאפרות – וכל מה שביניהם. ובתי קפה שמארחים כמעט רק את בני העדה החד-מינית, כמו נניח Big Cup שנמצא ממש באותו איזור.
וגם לא מעט פעילויות של אגודות למיניהן, אם לשפוט לפי המקומונים המיועדים לפלח השוק הזה (הלא הםHX ו- Next ). פעילויות שרובן המכריע נשמע רגיל, תמים ופשוט עד מאד. ולפיכך, סביר להניח שיש בה בניו-יורק גם הרבה חיים רגילים. חיים של הומואים שקמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים הביתה, רואים טלוויזיה... ממש חיים לגמרי לגמרי לגמרי רגילים. ואפילו מעוררים מין צביטה קטנה שכזו בלב. אבל הרי לא לשם כך נתכנסנו, נכון?
When I look back upon my life
It's always with a sense of shame
I've always been the one to blame
For everything I long to do
No matter when or where or who
Has one thing in common, too
It's a, it's a, it's a, it's a sin
It's a sin
Everything I've ever done
Everything I ever do
Every place I've ever been
Everywhere I'm going to
It's a sin
At school they taught me how to be
So pure in thought and word and deed
They didn't quite succeed
For everything I long to do
No matter when or where or who
Has one thing in common, too
It's a, it's a, it's a, it's a sin
It's a sin
Everything I've ever done
Everything I ever do
Every place I've ever been
Everywhere I'm going to
It's a sin
Father, forgive me, I tried not to do it
Turned over a new leaf, then tore right through it
Whatever you taught me, I didn't believe it
Father, you fought me, 'cause I didn't care
And I still don't understand
So I look back upon my life
Forever with a sense of shame
I've always been the one to blame
For everything I long to do
No matter when or where or who
Has one thing in common, too
It's a, it's a, it's a, it's a sin
It's a sin
Everything I've ever done
Everything I ever do
Every place I've ever been
Everywhere I'm going to - it's a sin
It's a, it's a, it's a, it's a sin
It's a, it's a, it's a, it's a sin
It's a Sin
Pet Shop Boys
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: