השבוע הלכתי עם ידידי ר' לערב בנים במינרווה.

 סטופ-כדור-הארץ! נראה לי שכמעט כל מילה במשפט כאילו-נונשלאנטי זה דורשת הסבר (וזו גם דרך נאה לנפח את הפוסט. שהלא, כמו שכבר אמר רוטבליט, "תמיד הם קוראים לו נושא הבשורה, אבל משלמים לו לפי השורה"). אז הנה זה בא. בגדול החל ובקטון כילה. 

1. מיהו ר'? ר' הוא בחור חביב שהכרתי לפני כחודשיים במחוזות האטרף-דייטינג. בעת שהתכתבנו טען ר' שהוא גבוה, שרירי, שעיר וגלוח-ראש, בדיוק כמו שאני אוהב. הכול נכון, למרות שהמכלול לא נותן משום מה גבר מסוקס אלא דווקא בחור חטוב וחייכני. מכל מקום כשהופיע ר' בביתי קיבלה הסיטואציה טוויסט לא צפוי, ומצאתי את עצמי מאכיל אותו בלחם קל עם ריקוטה וגמבות, במקום לעסוק בהופה-טינניי-ניי, כמקובל. משם כבר התגלגלנו למצב של ידידי-נפש או משהו כזה. משונה אבל חביב. יצוין אגב לשם הבהרה שר' הוא ר', כלומר מתחום הר', כלומר למד ר' ועסק זמן רב בר', אבל היום הוא דווקא מתעסק בפ'.
   
2. מהי מינרווה? מינרווה הוא בר לסבי בת"א, לא רחוק מאלנבי. ליתר דיוק (מדגדג לי להשתמש כאן בשם הספר האהוב עלי מהתיכון "ודייק") מינרווה ממוקמת בסמטת בית-השואבה, הקרויה לפרקים גם סמטת בית-התועבה. נדמה לי אגב שזהו הבר הלסבי היחיד בת"א. אני צודק? בנות? ב-נו-הות?
   
3. ערב בנים בבר לסבי... הכלום אין כאן משום תרתיי דסתריי? ובכן, תנוח דעתכם. מסתבר שבכל יום ג' בשבוע מתבצעת הצרחה משעשעת. חטובוני הקרפה-דיאם (שהוא בר הומוני רב-רושם ברחוב מונטיפיורי) מפנים מקומם לטובת לסביות עזות-נפש, ופונים בתורם לאכלס את המינרווה שהתרוקנה מבנותיה.

קאפיש? האמת, כל זה התגלה לי עצמי רק כשהיינו בדרך לשם. אני בכלל חשבתי לקפוץ לביתו של ר' ולשתות אצלו קפה, אבל דירתו נראתה כאילו עדר של תאואים טנזניים חלף שם בדיוק לפני שנייה (חי מוזונגו הגדול!). לפיכך היה צורך לשנות את התוכניות, וכך עשינו ר' ואנוכי אחורה-פנה זריז, והבאנו אותה בזינוק בעלייה לכיוון המינרווה דנן.

 בשעה עשר עדיין שמם המקום למשעי. ר' החליף כאפות מנומסות עם הברמן וגרר אותי החוצה. עשינו עוד כמה סיבובים, קשקשנו קצת עם הבאונסר של הקרפה-דיאם (אח, חוויאר, תעשה לי ילד!), טרפנו סלט-פירות-ים-וירקות-גינה-עם-מנגו-בוינגרט-גזר-ג'ינג'ר-וקארי בלתי מחייב במיקה השכנה, ולקראת חצות שבנו אל המינרווה, שכבר תססה והעלתה אדים.

 את רובו של החלל תפש בר גדול בצורת חי"ת. סביב הבר ישבו כמה עשרות הומונים, שנראו כאילו שוכפלו מאותה תבנית. שפשפתי נדהם את עיניי, תוהה אם נקלעתי בטעות אל תוך דפי "עולם חדש ואמיץ" של אלדוס האקסלי. כולם לבשו גופיות שהדגישו את פרי עבודתם המאומצת במכוני הכושר. וכולם, אבל כולם, היו גלוחי ראש וקשוחי מבט כנערי כנופיות מהברונקס. ברקע פימפמה מוסיקת בום-צ'יקי-בום-בום בקולי קולות (האוס? טראנס? דרקון, תעזור לי – אין לי שמץ מושג). יושבי המקום היו עסוקים בעיקר בלטישת עיניים אנה ואנה, תוך שהם מנסים להראות בלתי-מעוניינים זה בזה ככל הניתן ("אתה? מי אתה בכלל שאסתכל עלייך???"). לא הייתה כמובן שום אפשרות להחליף מילות-שיח כלשהן, בשל עוצמת מוסיקת הרקע שנוגנה בעוז על ידי די-ג'יאית אטומת הבעה ורטנונית למראה.

 מה אומר לכם חברים – אנוכי, עם השיק החנון-טכניוני שלי, חשתי עצמי משתלב באווירה ממש כאילו הייתי הצ'יף איפי טומבי ברחובות מאה שערים (או להיפך). ר' ניסה להרביץ בי מעט תורה בסגנון עדות ה- "תשתחרר, תפלרטט", אך מראה הרובוטים קרי-המזג שמסביבי הקפיא אותי על שמריי. קריצת ניסיון לכוון ימין נתקלה במבט מזוגג. חיוך לשמאל זכה להתעלמות מודגשת. מה אומר ומה אדבר – הנאה צרופה.

 לא יכולתי שלא להיזכר בבר הומוני בו ביקרתי לא מזמן ברחוב אולד קומפטון, בסוהו של לונדון. בריטים ידידותיים-למראה עמדו מסביב לדלפקי עץ ישנים כשכוסות בירה בידיהם ושוחחו בנפנוף ידיים על דא ועל הא. ברקע התנגנה מוזיקה בווליום הגיוני, שאפשרה לדבר מבלי שתיאלץ לתחוב את חוטמך הישר לתוך עור-התוף של בן שיחך. בריטים חביבים? לאן הגענו? הלא אנו אמורים להיות ים תיכוניים וחמים, ואילו הם מעומלנים וקרירים... ובכן, לאלוהי האגזוזנים פתרונים.

 אחרי שני דייאט קולה הסברתי לר' שאני חותך. ר' משך בכתפיו כקצין מודיעין מודל 73', לאמור – "מה יכולנו לעשות..." התקליטנית זעופת הגבות המשיכה לתת אותה במוזיקת בום-בום, כשפילסתי דרכי אל אווירו הרענן של רחוב אלנבי. תהיתי ביני לבין עצמי אם גם אני שימשתי אתנחתא אנתרופולוגית למשוכפלי המינרווה כמו שהם היו עבורי. חתול עזוב יילל, שתי לסביות קשחות הישירו מבטן דרכי בפוסען אל הקרפה דיאם. בעטתי באדישות בפחית ריקה, בעוד הקרדיטים מתחילים להתגלגל על רקע מוסיקת שבעים-שמונים מנחמת. קאט, סוף.

 בפעם הבאה רק בית קפה מואר וצח-מפות. אורנה ואלה, היר איי קאם!

בפינת פונדק יושב לבדי עם ערב

צוענים עלי גיטר שם פורטים בלי הרף

הי נגנו לי צוענים וקולכם השמיעו

שירתכם והשיכר יסורי יטביעו

איכרז איששרז אישומנוגו נוגו רז

תנו לי גם איתכם לשיר תנו לי גם לשמוח

כך יותר פשוט לחיות קל יותר לשכוח

הי אתה שם, על הבר כן אתה, בוא הנה

מזוג ומזוג לי עוד שיכר את כוסי מלא נא

איכרז איששרז אישומנוגו נוגו רז

"שתי גיטרות"  

ביצוע: אבי טולדנו

מילים ולחן: לא ידוע

גירסה עברית: דודו טופז