א רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה, עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים, שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב, לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר, וְלַאֲסוּרִים פְּקַח-קוֹחַ.  (ישעיהו פרק ס"א)  

חופש. חופש. חופשחופשחופש. אני משפשף את העיניים ולא מאמין. אוגוסט האיום מאחוריי, וכך גם רוב רובו של ספטמבר השחור. מסמכי השקעה שנכתבו בדי-עמל כבר נגנזו בדיסקים מאובקים, ומצגות משויפות הונחו למשמרת בפינה שכוחת-אל. זה הזמן לשכוח את כל תלאות העבר, ולא לחשוב לרגע על מה שמחכה לי כשאני חוזר למשרד. להתרכז בכאן ובעכשיו, וליהנות מכל שנייה.

סן-פרנציסקו קיבלה אותי בחום, כעיניים מיטיבות מול ההלך היגע, מבלי לעצום את דרכיה הנלוזות. אחרי כמעט יממה של טיסות נשפכתי על צקלוני היישר אל כיכר העיר ההומה, מקום שם קרוניות הכבלים סבות על עומדן בטרם ישובו אל החוף. התארגנתי על מלון נוח ונעים הממוקם ממש שם, במרכז העניינים, על פאואל ומארקט, ואחרי שפרקתי את מטלטליי יצאתי לתור את העיר, לראות השלום לה.

הרגליים נושאות אותי כמו מעצמן אל רחוב קאסטרו ההומה, ראש וראשון לרחובות הגאווה. שמש טובה דגדגה בקרניה את המדרכות, ואוויר צלול חידד את הגבעות הקרובות, על בתי-העץ הנעימים שלהן. הרחוב שקק חיים, החנויות מלאו אדם, המסעדות נתנו ריח, ואפילו הרמזורים קרצו בחן. ובכל אשר תפנה העין – אומואים. נערים צחי-חולצה מהדסים שלובי זרוע לרכוש ז'ורנל בענייני אופנה. בחורים גבוהים וחטובים יוצאים רעננים ממכון הכושר השכונתי. שרירנים בגופיות עם אמסטף תואם מהלכים בחשיבות עצמית מופרזת בדרך לסופרמרקט. פה ושם לסבית או שתיים, ומדי פעם איזה סטרייט תועה ותוהה, אבל זהו ממש מיעוט מבוטל. הומו-לנד במיטבה.

לא רחוק מפינת קאסטרו ורחוב שמונה-עשרה ניצב קוממיות סניף של סטארבאקס, אחד מני רבים. משום מה, ללא כל סיבה נראית לעין, מהווה הסניף הזה מלכודת דבש לדובוני השכונה. במראה אחיד של דגמ"ח-ברמודה וטריקו צמודה, ראש מגולח וזקן צרפתי, הם יושבים שם ביחידים, בזוגות ובחבורות, ונוהמים לעצמם ולחבריהם בשביעות רצון מעל כוס של לַייט מוקה פראפוצ'ינו. אני עוצר, רוכש גם לעצמי מן המשקה הצונן, ומתיישב לבהות בעולם החי המקומי. קרני השמש הנעימות משרות רוגע בכל, ורק זמזום הלפטופים נשמע ברקע. בחיי אדוניי אלוהים שאין כמו חופש – ובפרט כשמבלים אותו בגן-החיות המקומי.

בתום מנוחת הלוחם אני פורש לסיבוב קצר של קניות, רק בשביל לחמם את הקנה – מין ניסוי-כלים שכזה, אם תאבו. התרגיל החטיבתי המלא של כוח שופינג צפוי להיערך בניו-יורק, כולל צניחה קרבית במייסי'ז. בינתיים רק פולשים כוחותינו לגאפ לראות מה נשתנה ולרכוש חולצית שחורה או שתיים, שיהיה למלאי. והנה חידוש מרענן: הפעם החלטתי שלא להביא כלום לאף אחד. לאור מוראות הפעם שעברה, שמצאו אותי נאבק עם שני טון של מצרכים בשדה התעופה בדרך חזרה, דחיתי בתקיפות כל בדל רעיון שכזה בעודו באיבו. אני הולך להתעלם אפילו מהחובה הקדושה של להביא שוקולדים למשרד. מישהו פה בהחלט רואה את החיים בשחור ולבן.

בערב אני פוגש את שרה הצודקת ובעלה אברום לארוחה תאילנדית מאממת. אורז עם שרימפס וקלמארי בצ'ילי. אורז עם עוף בריחן וחלב קוקוס. אורז עם טופו בקארי ירוק. "אל תדאג, זה לא מאוד חריף" אומרת הצודקת, ותוך שנייה הפה שלי מרגיש כמו שיבולת בשדה אחרי פגיעה ישירה של קטיושה. יש לתאילנדים כישרון לייצר סוגים שונים ומשונים של חריפות, אבל כולם מבעירים כהוגן את הלשון. הקינוחים לעומת זאת חלקים ורכים – בננה נימוחה בגלידת וניל קרירה, ופודינג טאפיוקה, שפניניו מצטלצלים בפה בין פירות יבשים. רבבת קלוריות מאוחר יותר אנחנו נשפכים למכונית. משפחת צודקת נוסעת לאסוף את הילדים, שהופקרו למשך הערב אצל משפחה אומנת, ואילו אני יוצא לפקוד את מועדון החטאים הראשי של העיר, בו לא ביקרתי כבר כשנה תמימה.

הקלוב שוקק כתמיד, ומבוכיו מלאו אורחים מכל פינות תבל שהגיעו לעיר לכבוד פסטיבל פולסום. אירוע זה הוא יום חגה של קהילת אנשי-העור, אופנועים, שרירנים ודובים מכל גווני הקשת הפוליטית. בין התאים הקטנים מטיילים גברברים במלבושים שונים ומשונים – אחד פוסע לו כשרק תחתונים זעירים מעור לחלציו, ואילו השני מאוורר את שדה-חלץ שלו לחלוטין, אבל לחזהו הוא עונד רתמת עור משובצת ניטים. והנה אחד המצויד במגפיים גבוהים, כובע בוקרים – ותו לא. בתאים עצמם מתרחשת פעילות ערה ומגוונת, שתכלית אחת לה. קולות כאלו ואחרים בוקעים מבעד דלתות, בין סורגים ומאחורי וילאות מעשה-שלשלת. המועדון מספק אביזרים שונים לבאים בשעריו, אך יש מקצוענים, שמגיעים מצוידים מהבית. אכן, אין זו בדיוק מועדונית של ויצ"ו.

הרבה הרבה יותר מאוחר אני גורר רגליים עייפות חזרה למלון, כשחיוך קטן בזוויות פי. אם נגזר עלי שהשנה הקרובה תהיה כולה בסימן מעשיי בראש-השנה, הרי שאני מקבל עלי את הדין באהבה וברצון.

במהלך סוף-השבוע הפרוע מתרחשים בעיר אירועים מאירועים שונים. חלקם אינו קשור לענייני פולסום כלל ועיקר – במפרץ נערכת תחרות סירות, ועל רחוב מארקט נשמעת המולה של מצעד-אהבה מאולתר, לתפארת הטראנסאווים המקומיים. אבל כמה מהמפגשים והמסיבות הם בהחלט חלק מאירועי היריד שנרקמו מראש ע"י הפולסומאים וחבריהם. אני פוקד גם הפעם את המסיבה השנתית של אתר ביגמאסל.קום, ומרגיש שוב כמו ילד בחנות צעצועים (בלי גרוש על התחת). באחד הפאבים יש מפגש פנויים-פנויים, ובבית הקהילה יש סדרת הרצאות על פשר הקשר, לחובבי חבלים ואזיקים. ועם זאת האירוע הגדול הוא פסטיבל פולסום עצמו – הנערך ברוב-עם ביום ראשון האחרון של ספטמבר, מאחת-עשרה בבוקר ועד שש בערב, ברחוב פולסום שמדרום לרחוב מארקט, בין הרחובות שבע ושתיים-עשרה.

מה עוד אפשר להגיד על פסטיבל פולסום שלא נאמר כבר? שצ"ה ואני מסתובבים נינוחים בין המוני ההומונים הגודשים את הרחוב, אחרי שכבר ראינו בשנה שעברה את כל המראות וצילמנו בהתלהבות כל בולבול מדולדל וכל קולר מדובלל. הפעם אנחנו מחפשים פחות סצנות צהובות ויותר אמנות לשמה. הנה דייקית שמנה כאבטיח בלבוש תחרה מסחרר. ושם הולכת דיווה שחורה בבגד פלסטיק אדום ונוצץ, על פלטפורמות ענק תואמות. רקדן גוגו משתלשל מכלוב התלוי ממנוף אימתני, ותחתיו חגים במחול המחניים קשישים במחוכים צרים, גורי דובים חשופי שת, וגם ארנב או שניים לשם האיזון הקוסמי. הצמצם של הצודקת מתחיל באיזי אבל צובר תאוצה. קצת מההוכחות לכך ניתן כבר לראות בבלוגה של הצלמת.

אני שב מותש אל המלון לעוד לילה קצר. בבוקר אריזה מהירה, והיידה – לתפוח הגדול. ניו-יורק מחכה לי על שלל הפיתויים שלה, מבלומינגדיילז ועד פאבלו וחואניטה. כבר אמרתי שכיף להיות בחופש?

והבוקר זימן לכיכר ההומה

חייל של שדה בכומתה אדומה

וקרא לחייל: עבור.

ושטח לפניו את העיר בשאונה

את פועל הפרבר בחולצה אדומה,

וגם שלט של ניאון הודיע היום

בקולנוע יוצג הבלון האדום.

וקראו לחייל לעברם

והושיט את ידו לקראתם.

רק עמוד אין כניסה אדום

ואור ירוק של רמזור

צחקו לחייל בתום

ואמרו לחייל: עבור

והערב זימן לכיכר ההומה

חייל של שדה בכומתה אדומה

וקרא לחייל: עבור

נערות בשמלות אדומות לו קרצו

בשפתיים ורודות לו חיוך העלו,

וזקנה בבלואים שהגיעה הלום

הושיטה לו פרח עם ריח אדום.

וקראו לחייל לעברם

והושיט את ידו לקראתם.

רק עמוד אין כניסה אדום...

והלילה זימן לכיכר ההומה

חייל של שדה בכומתה אדומה

וקרא לחייל: עבור

ורמזור של דרכים שם המשיך עוד לדלוק

אך אורו האדום השתנה לירוק.

אל העיר הגדולה אז העיף הוא מבט,

היא הזכירה לו פס של חופשה מקומט.

עם קולו של הרחוב שנדם

מן העיר החייל נעלם.

רק עמוד אין כניסה אדום...

חופשה באדום 

ביצוע: להקת הנח"ל

מילים: עמוס אטינגר

לחן: סשה ארגוב