עוד יום עמוס עומד להגמר (לא לפני שאכריח את עצמי לחרוש למת' כמו גדולה)
מסקנות מהיום החולף:
*כדורגל בנות (ונצחון לכיתה שלי..) שעתיים אנגלית שעתיים ספרות ושלוש שעות סוציולוגיה ניתן לעבור בשלום. יום חופר לחלוטין, אבל מי אני שאתלונן על חפירות? (הרי כולם יודעים שאני נהינת מכל רגע)
*הציורים של עדי וגיא של י"א2 משתלטת על העולם מצחיקים נורא ודומים להפליא.
*אני כבר לא לחוצה.
אם רק לא מחשיבים את העובדה שאני לחוצה מזה שאני לא לחוצה.
*יותר מדי אנשים שאני מכירה מזכירים לי יותר מדי אנשים אחרים שאני מכירה.
*הרכז שלי בסיירות הופך חמוד מרגע לרגע אבל גם קצת מוזר.. בכל זאת.. הוא נראה כמו ג'אפר.
"טלי..." (תוך כדי שאני בטלפון עם חניכה)
"כן?"
"מה קורה?"
"...הכל בסדר..."
"מה שלום הצב?"
"איזה צב..?!"
"הצב שאת עושה עליו פעולה היום!"
*אני מבוקשת נורא.
מסתבר.
תשאלו את החניכים שלי.
וחוץ מזה שכל היום הפלא שלי לא הפסיק לצלצל (עד שנגמרה הסוללה).
*חניכים זה כ י ף
למרות שהם הרבה (18) וקופצים עליך מכל הכיוונים, ורבים, ומציקים, ומושכים לי בידיים כדי שאני אתכופף ואקשיב לבדיחה המדהימה שהם הרגע המציאו
*גם הרגעים הכי קשים עוברים בסוף.
אה ויש לי פרו..! 
מסתבר.
בכל אופן, חייבת לשנות עיצוב.
וחייבת להבין איך עובד כל הקטע הזה של תיבת מסרים (מתנצלת על החסך הטכנולוגי שבי. זה בהחלט לא אחד מכשרונותי).
אחלה יום שיהיה.
עריכה 2-
סוף סוף תמונות ממחנה חנוכה בפארן.
צילם, כמובן, אלון המוכשר שלי.
עץ שיטה בנחל פארן.
בוקר יום ראשון אחרי הלילה הראשון בטיול.
חלק מהחניכים שלי שמבצבצים(מימן): עמוס, אורי, יעל, איילת, אור, אורי ומקדימה דיאנה ואני.
חוג 26 מוכן ומזומן לפעולת גיאולוגיה (על סלעי משקע וסופרפוזיציה!)
כמה דקות אחר כך הם כבר היו עסוקים בתהיות על כך שהמדבר כולו הוא בית קברות לדגים ובהמצאת שירים מוזרים על דגים שבורחים מכרישים ^^
הולכים הולכים ודיאנה מזרזת מאחורה
רן פינקלשטיין המפורסם ואני.
אז אנחנו באמת נמלים הא?!
עורבים
ושוב 26 הקשוחים שלי
מסתכלים על הנוף ועל אבני הצור.
דיאנה מקריאה מהמחברת שלי את "מי שלא היה בתקופת האבן" של יהונתן גפן.
מי שלא היה בתקופת האבן
לא יודע דבר על תקופת האבן.
הוא יכול לשמוע מליון ספורים על אבנים.
הוא יכול ללמוד שבע שנים
את מדעי האבן.
הוא יכול לאכול את האבן.
אבל הוא לא יכול להרגיש.
על גג העולם.
קניון עדה.
רן ודיאנה.
ביציאה מקניון עדה. שעת דמדומים במדבר. אחרי ארוחת צהריים וכוס תה, הכל נעשה רגוע והחום הלוהט נשכח.
בארות עדה בשקיעה
לצערי הרב אין תמונות מהיום השני כיוון שאלון ומצלמתו המגניבה נותרו במחנה כמנהלה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
