שלום לכולם P=
אני יודעתש לא העלתי לכאן המון זמן פרק ..
אבל הייתה לי סיבה , אני לא חושבת שיש פה קוראים וגם אם יש ,,
אף אחד לא מגיב ואומר את דעתו .
אני מקווה שאחרי שלא שמתי המון זמן עכשיו תתחילו להגיב לי יותר ולהגיד את דעתכם על הכתיבה שלי .
אז קריאה מהנה לכולם וחג שמח שיהיה P:
פרק 79 >>
" אז מה את מנסה להגיד לי כאן ?! מה אנחנו השוטרים אמורים לעשות בזה ?! "
שרונה : " מה זאת אומרת ? אני רוצה שתעזרו לנו למצוא את מי ששם לבן שלנו את הסם הזה בשתייה "
השוטר : " ומניין לי לדעת שזה לא הוא שם לעצמו ?! "
שרונה : " חצוף ! " אמרה ויצאה מהחדר .
רן : " היא קצת נסערת " אמר ויצא אחריה .
=
רן : " שרונה " הוא צעק לעברה .
שרונה נעצרה והביטה בו בפרצופה העצוב " מה אני יעשה ?! "
רן : " תחכי " הוא לחש לה " רק תחכי , רק תחכי " אמר וליטף את ראשה .
-
רועי היה מחובר להמון חוטים ומכשירי הנשמה וכדומה ..
נועה ישבה לידו והביטה בו בעיניים דומעות .
לא ייתכן שזה קרה ככה פתאום , למה דווקא לו !? לנו ?! חשבה לעצמה בעצב .
היא החזיקה בידו הרדומה וליטפה אותה .
עד שאחד הרופאים נכנס וביקש ממנה לצאת " למה ?! " שאלה נועה בכעס .
הרופא : " תקשיבי חמודה " החל לומר " הילד לא מתעורר , אסור לך להיות כאן עכשיו " אמר והוציא את נועה ללא רצונה .
אחד הרופאים החליט לעשות צילומי רנטגן , למקרה שאולי ימצאו משהו בגופו .
אבל רופא אחר לא חשב שזה נכון , כי מה כבר ימצאו ?! הרי זה בסך הכל סם שהכניסו לשתייה .
-
" מסכנה " אמרה מאיה בעצב על נועה .
דניאל : " חבל על הזמן , דווקא עכשיו זה פתאום בא להם .."
מאיה : " בוא נלך אולי לקחת אותה לאיזה בית קפה , מה אתה אומר ?! "
דניאל : " אין לי בעיה , אני רק רוצה להתקלח כי ממש חם לי " אמר בחיוך והלך לכיוון האמבטיה .
-
כעבור שעה , שיר ואופק נפגשו ונסעו אל הצימר לאחר העבודה .
כמובן שהשיחה התחילה ב- ' איך עבר היום מאמי ? ' וכל מיני כאלה ..
כאשר הגיעו לצימר ישר נכנסו לבריכה , בדיוק כמו שאמרו .
הם נכנסו וקפצו שיחקו ו..התנשקו .
שיר חשבה לעצמה ' הוא אוהב אותי ?! ' אך לעומתה אופק חשב ' אני חושב שאני מאוהב ' .
הרי שיר אף פעם לא אהבה באמת , חוץ מדניאל אבל גם זה לא היה משהו , הרי מי אוהב ובוגד בו זמנית ?!
-
אורית ישבה במשרדה שעות על גבי שעות .
בודקת , משנה שוב בודקת ושוב משנה.
כל העיצוב הזה והאופנה כבר שיגעה אותה ,
היא הייתה צריכה להתחיל צילומים לקראת יום ראשון הבא , שזה אומר בעוד שבוע .
סיגי , אחת מהעובדות נכנסה אל משרדה של אורית " קראת לי ?! " שאלה והתיישבה באחד הכיסאות ליד השולחן הגדול .
אורית : " כן מותק , תקשיבי אני חייבת עזרה בכל זה " הצביעה על הדפים והבריסטולים הגדולים .
סיגי : " אין שום בעיה , אני יעזור לך , איפה כל הבדים ?! "
אורית : " במחסן , אני חשבתי על זה , אני יסיים היום גג מחר את כל הבריסטולים וכל זה ורק אז אני יתחיל לסדר את הבדים לפי מה שצריך ."
סיגי : " אוקי אבל צריך למהר ..יום ראשון צריך להתחיל צילומים "
אורית : " כן אני יודעת " אמרה והוסיפה פרצוף עצוב .
סיגי : " אם כבר צילומים , מצאת כבר ילדים ?! את יודעת הרי את בעצמך הכנת את זה לילדים ! " אמרה וצחקה יחד עם זה .
אורית : " בטח אל תדאגי , אני יביא את הילדים שלי , את מאיה היא בת 16 ויש לה גוף חבל לך על הזמן "
סיגי : " ומה עם יותר קטנים ? ובן זוג בשבילה ?! "
אורית : " חשבתי שלא תשאלי , בן זוגה יהיה החבר שלה דניאל הוא בן 17 אם אני לא טועה , והקטנים אני יביא את הילדים שלי , ושמעון אמר שיביא גם את שתי הילדים שלו בני 10 וחצי התאומים "
סיגי : " יפה , אז יש לנו את הכל רק נסיים ...אז בואי תראי לי מה צריך לעשות .."
-
" זה פשוט משגע אותי , לא אכפת להם משום דבר אני אומרת לך " אמרה שרונה לחברתה הטובה , קרני , בטלפון .
קרני : " נו שרונה , עדיין לא הבנת !? השוטרים האלו כבר לא אכפת להם משום דבר בעולם הזה "
שרונה : " אבל מה אני אשמה ?! למה זה צריך לקרות לבן שלי !? "
קרני : " עזבי אותם , יהיה בסדר , אפרופו הבן שלך , מה שלומו ? "
שרונה : " לא טוב , הוא רק לפני כמה שעות יצא מאשפוז "
קרני : " את נשמעת נורא , אולי תבואו את ורן לשתות קפה ? "
-
שיר יצאה מבריכת השחייה אשר נמצא בצימר של הזוג הצעיר .
היא הלכה בעקבות צלצול הפלאפון שלה .
על הצג היה רשום מספר לא מוכר ,
בהתחלה שיר חששה לענות , אך כאשר הבינה שאותו אדם לא מתכוון לנתק היא ענתה בחששות " הלו ? "
.." שיר ? "
שיר : " מדברת מי רוצה ? "
.." זה סהר מה קורה ? "
שיר : " איזה סהר ? " שאלה והביטה על אופק לבדוק שלא שומע .
' עוד אחד שהייתי איתו ?! אלוהים יעזור ! " חשבה לעצמה .
סהר : " חבר של רון ..אני יוצא עם ספיר ..זוכרת ?! "
שיר : " אה כן כן נגיד ..רצית משהו !? "
סהר : " תקשיבי אני חייב להיפגש איתך , יש מצב ניפגש ? "
שיר : " אני לא בבית "
סהר : " איפה את ? אני אבוא "
שיר : " מה זה משנה ? דבר בטלפון " אמרה ובדיוק אופק התיישב לידה בכיסא שבחוץ .
שיר כל כך רצתה לנתק ,
היא פחדה שמשהו ייהרס לה .
שאופק יחשוד במשהו ופתאום הכל התנפץ בבום אחד גדול " שיר תקשיבי זה לא לטלפון , בואי ניפגש "
שיר : " סהר , אם אתה רוצה לדבר זה או עכשיו או לעולם לא ! "
סהר שתק מספר רגעים וכשהבין שלא ייצא לו מזה כלום הוא החל לדבר " שיר תשמעי , אני הייתי עם רון בכמה ימים האחרונים האלו שעברו , ואני לא מבין מה יש לו .
הוא כמובן סיפר לי שנפרדת ממנו בטלפון , אבל יש לזה סיבה ?
הוא באמת בלי מצב רוח ! "
שיר גיחכה מעט וענתה " תגיד לי חמוד , אתה עושה ממני צחוק ?! מה אנחנו ילדים בכיתה א' ?
היה מה שהיה ונגמר !
הוא אשכרה חי בסרט שאני יהיה איתו יותר מידי זמן ?!
אני לא אוהבת אותו ולא שום דבר !
ואל תתקשרו לפה יותר "
סהר : " מה יש לך שיר ?! "
שיר : " אין לי כלום , אתם פשוט טיפשים להתראות ! " היא ניתקה את השיחה והביטה במסך הפלאפון במשך כמה שניות .
-
נועה ישבה מחוץ לחדר האשפוז לבדה .
את דמעותיה כבר בקושי ראו , מכיוון שהן התייבשו כבר .
היא הייתה רדומה , כמובן שאחרי לילה שלם לשבת בוכה במקום אחד מבלי לזוז נרדמים מהר .
" סליחה ? " אמרה ילדה צעירה הנראית בת 16 בערך " ילדה ? " היא שאלה ונועה פקחה את עיניה ..
נועה : " מ..מה ?! " שאלה בלחש " מי א..את ? "
...: " את בסדר ? פשוט ראיתי אותך ישנה וחשבתי אולי קרה לך משהו , ועכשיו אני רואה את העיניים שלך גם נפוחות "
נועה : " לא אני בסדר , תודה "
.. : " אפשר לשבת ?! "
נועה : " כן " אמרה ביובש , מנסה לראות אולי רועי כבר לא בחדר הניתוח .
.. : " אז..איך קוראים לך ? "
נועה : " נועה "
..:" אהה ..נעים מאוד נועה אני קארן " אמרה אותה ילדה שחומת העור .
נועה : " נעים מאוד " אמרה בחיוך קל .
קארן : " אז רוצה לספר לי מה קרה לך ? "
נועה : " אולי תתחילי את ? "
קארן : " אוקי , אז ככה : יש לי איזה ידיד זאת אומרת חבר " אמרה במהרה .
נועה : " מה ?! "
קארן : " חבר " אמרה בבלבול .
נועה : " אולי את מתכוונת ידיד שאת רוצה שיהיה איתך ? "
קארן : " מה ? מה זאת אומרת ? "
נועה : " לא יודעת ככה זה נשמע "
קארן : " אוקי את צודקת " אמרה בחיוך " לא משנה בקיצור הוא נמצא כאן והודיעו לי רק היום והוא באשפוזים וכאלה , מחוסר הכרה "
נועה : " ואללה ? "
קארן : " כן , איזה באסה , את לא מבינה כמה בכיתי "
נועה : " איזה קטע גם חבר שלי כל הזמן כאן באשפוזים וזה נורא , הוא התעלף והיה על סף מוות "
קארן : " את רצינית ? "
נועה : " כן , מה הסיפור של הידיד הזה שלך ? "
קארן : " האמת ? שאין לי מושג "
-
מירה : " סמי תקשיב , זה כבר לא צחוק ! "
סמי : " בואי נלך לתחנה "
מירה : " אני לא יודעת מה לעשות כבר , הילדה שלי נעדרת כבר יותר מידי זמן ! "
סמי : " קדימה עלי לאוטו " אמר והשניים יצאו מהבית .
-
אופק : " מי זה היה ? "
שיר : " סתם איזה קרצייה "
אופק : " יש לך חבר ? "
שיר : " היה לי , סתם טיפש לא אהבתי אותו בכלל , הוא רוצה שאני יהיה איתו ולא ממש באלי עליו אתה יודע "
אופק : " טוב עזבי אותם , יאללה בואי לבריכה "
שיר : " לא עזוב לא ממש באלי , בוא נכנס לג'קוזי , רוצה ? "
אופק : " אוקי אני רק ילך להביא את הדברים שיש ליד הבריכה ואני בא , תמלאי מים לבנתיים "
שיר : " אוקי " אמרה בחיוך מאולץ ואופק יצא .
ברגע שיצא היא החליטה שזה נעשה מסוכן מידי ולכן הוציאה את הכרטיס מהפלאפון שלה ושברה אותו , את הטלפון היא זרקה לכיור במטבח הקטן ופתחה את ברז המים .
-
מירה : " שלום , אפשר להיכנס למשרדו של זוסמן או קרסו ? "
" כן תכנסו כאן ימינה " הצביעה אחת השוטרות לכיוון החדר .
מירה וסמי נכנסו אל חדרו " שלום " אמרו והתיישבו .
זוסמן : " אפשר להציע לכם משהו לשתות ? "
סמי : " לא תודה , תשמע אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות , עברו יותר מידי ימים , אנחנו דואגים "
זוסמן : " אני מסכים איתך , מה מספר הטלפון שלה ? "
מירה : " ניסינו כל הדרך הוא סגור "
זוסמן : " כן אבל אולי אני אוכל למצוא אותה , מה המספר ? "
כעבור מספר רגעים השוטר זוסמן רשם את המספר במכשיר המיוחד הזה .
ולאחר מספר דק' שחיכו האיתורית מצא להם את הטלפון " תתכוננו לנסיעה , אנחנו נוסעים לצפון " אמר להם בחיוך לא ברור .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
