זמן

מה אני אגיד לכם.. המון זמן לא הייתי פה... נעלמתי.. כמו לכל העולם... לא יעזור כמה יגידו לי שאני נעלמת, ושאני חסרה לאנשים, ושאני חשובה ושרק דואגים לי ורוצים לדעת מה קורה איתי, עדיין אני לא אפסיק להעלם לתקופה מסויימת.

טוב אז מאז שנעלמתי [לכם חחח] חזרתי ללימודים, נרשמתי למכינה [השלמת בגרויות] לפני התואר. אז נרשמתי, ז"א עד שהצלחתי יצאה לי הנשמה, לא מספיק שאין לי אבא, אמא חד הורית, בקושי סוגרים את החודש, נתנו לי מלגה מלאה ללימודים, אמרתי וואלה, איזה כיף שמנסים לעזור לי, אמרתי אוקיי... מה עכשיו כמה אני אצליח לעבוד בשביל לחיות? להתקיים? מה קורה עם מלגת קיום? אין. מסתבר שיש לי משפחה מאוד "אמידה" לפי הנתונים.

חבל שהם לא חשבו על זה כשהיו בקרים וערבים שלא היה לי כסף בכלל להגיע ללימודים. 5.90 לאוטובוס. אח"כ רושמים חיסור, מגיע למנהל, ואז למנהל המלגות. נו ברור. שילך לי חלק? ממש לא. אני צריכה לקרוע את עצמי, להזיע, להתעלף ולחזור בחזרה בכדי שמשו כזה יקרה לי.

בכל מקרה, אני מנסה להיות אופטימית משו, רק חבל שמהבנק לא מפסיקים לטלפן ולשלוח אליי מכתבים. מה אני אגיד לכם, מזל שיש לי שמחת חיים [מנסה לשמור לפחות על זה], חברים טובים ובעיקר אמא תומכת ומדהימה.

אין לי מושג מה הולך לקרות לי, אני שקועה עמוק בבוץ ואין לי מושג איך לצאת ממנו. הדרך היחידה זה להפסיק ללמוד ולעבוד במשרה מלאה, מה שאומר שאם אני מפסיקה אני מפסיקה לחלוטין. עד שאזרתי אומץ להכנס לזה שוב, עם המון חוסר ביטחון ופיקפוק עצמי אין מצב שאני מעבירה את עצמי את התהליך הכואב והמשפיל הזה שוב.

נעבור קצת לגברים? חחחחחחח גם בתחום הזה לא מי יודע מה... יש כמה מהלימודים שלי שמאוד רוצים, אבל אני לא. אני צריכה גבר! גבר! ולא כוסית שיגיד אמן לכל מה שאני אומרת. ואז פגשתי מישו כזה... היה דייט מושלם, הוא בא אליי, ישבנו, דיברנו, נפתחנו אחד לשני, שתינו קצת, אכלנו. במקצועו הוא שף!! שף!! אני גמככה מטורפת על בישול! לדעתי זו התרפיה הכי טובה שיש! למרות שלפי מה שכולם אומרים לי רזיתי.. ואני מחזירה שאני סטודנטית תפרנית והכי חשוב לאכול מסודר חחחחחח.. בחזרה לנושא! הוא לא הפסיק להחמיא לי, "את מדהימה" "כ"כ כיף לי איתך!" וכאלה.. ובנות, זה קצת הזוי, אבל הבחור לא ניסה לגעת, לא ניסה להכניס אותי למיטה כלום! פשוט ישבנו, הוא עיסה לי את הרגליים [כן כן מדהים] ודיברנו. בשלב כלשהוא ידיד שלי בא אחרי העבודה כי הוא היה צריך משו, והם דיברו והתחברו מיד! לא אגיד שלא התלהבתי, התלהבתי מאוד! זה היה מושלם. אה שכחתי להגיד לכם שהוא חזר לקבע, כן כן, במרחק של 8 שעות ממני בעיקרון... אז תוך כדי הכל הוא זורק לי שהוא מאוד רוצה לצאת איתי, ושזה יהיה קבוע וכל מיני כאלו. ואני עם השטויות שלי נתתי לו דף וביקשתי שירשום לי אם אני מוכנה לצאת איתו ואני צריכה להקיף בעיגול כן או לא. חחחחחחח מגניב לא? והוא הכי זרם איתי. ואנחנו באותו ראש!

אז זהו, שלא! ממש לא! אחרי הערב הזה דיברתי איתו למחרת והכל היה רגיל ודיברנו כבר על איך שבוע הבא כשהוא חוזר מהבסיס הוא רוצה לבוא כי הוא כבר מתגעגע ומאז לא שמעתי ממנו יותר! הזוי? מוזר? תמוה? מאוד! אגב, הוא לא מת או משו כזה, הוא פשוט מתעלם, דוחה וחושב שהוא יכול לדבר איתי מתי שירצה, לוקח אותי כמובן מאליו האפס העלוב הזה. מעניין מה יקרה כשהוא ינסה ליצור איתי קשר. לא יודעת אם ציינתי אבל נפגשנו לפניי שבוע וחצי. יום אחרי שנפגשנו הוא חזר לבסיס. מעניין.

אז מחר ערב חג אה... אנחנו חוגגים אצל אמא שלי והבן זוג שלה. לא מתה עליו. בכלל לא. גם הוא לא כ"כ מספמט אותי. פה התחילה ונגמרה המערכת יחסים ביננו. אז אני תקועה שם.

מקווה שלפחות אצלכם זה לא ככה. שתהנו ותבלו ולא תייחלו מדיי פעם שאבא שלכם יתגעגע כ"כ עד כדי כך שהוא יצרף אותכם לשורות המלאכים [ככה אני מקווה כן חחחחח].

אז בברכת חג שמח, המון אושר, בריאות, אהבה, פרנסה, זוגיות וכל מה שתרצו.