הרבה זמן לא הייתי פה.
הזנחתי את הבלוג ולא אכפת לי, כי גם ככה הוא סתם הביא לי צרות.
אם לומר את האמת יש לי הרבה מה לכתוב אבל אני לא חושב שזה נחוץ.
אני יכול רק לומר שמהפעם האחרונה שעדכנתי ועד עכשיו הבנתי, עשיתי ולמדתי כמה דברים.
אני לא צריך תמיכה מאף אחד חוץ מאשר מההורים שלי, מהפסיכו' שלי, ואלכסנדרה, שעל החכמה שלה ועל איך שהיא מבינה אותי אני בחיים לא אוותר.
הבנתי שיש אנשים שהם מאוד כישרוניים ומאוד מצליחים בהמון תחומים כמו בנות, לימודים, ציור, מוזיקה, ענפי ספורט, אומנויות לחימה, משחקי קלפים, ומקצועות שונים באוניברסיטה.
ויש לא מעט אנשים שהם ממש טובים בכמה ממאות התחומים שקיימים, לא תחום אחד אלא כמה תחומים, וכל הכבוד לאנשים האלה על שהם ככה.
אבל אני ממש טוב רק בתחום אחד והוא מוזיקה, וזה מה שמשאיר אותי חיי בתקופה הזאתי שבה איבדתי וזרקתי המון דברים, ובניהם את עצמי.
הבנתי שכל מה שאני מנסה לעשות שלא תורם לי למוזיקה הוא פשוט חסר ערך ובזבוז של זמן.
ולכן אני זורק את מי שפעם היו חברים שלי עד שהם פגעו בי כל כך קשה.
אני זורק את את הפחדים שלי והדאגות שלי.
אני זורק את הלימודים עד כמה שאני יכול.
אני זורק את עצמי כדי לראות למשך כמה זמן שאני אמשיך ליפול.
אמרו לי שהמציאות עדיפה על החלום, אבל אני גיליתי בדרך הקשה ששום דבר אינו כפי שהוא נראה.
אני חיי את המציאות שלי, ואני מפסיק להתעלם מהדברים שמציקים לי, אני אתחיל לפתור דברים בדרך של הכוח.
אני לא אפתור את מה שמפריע לי אלא אני אשבור את מה שמפריע לי.
לא לפנות אליי, לא לדבר אליי, לא לשאול אותי שאלות חסרות טעם כמו "אני יכול/ה לעזור?" או "זה קשור אליי/אל.......?"
אני צריך זמן עם עצמי כדי לעשות סדר לפני שאני ממשיך לנוע קדימה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-לתמיד-