סיימתי את העבודה בקפה. מחכים לי כעת שבוע-שבועיים(תלוי אם תהיה שביתה או לא, אמן שלא...) של חופש ואז לימודים. אני מתרגשת.

למרות שאני קצת חולה היום ואתמול, ובמצבים אחרים זה היה מבאס אותי לגמרי, אני פשוט לא מבואסת יותר. וגם לא כעוסה. וגם לא עצובה. ובכלל, אין בי רגשות שליליים כלפי אף אחד. הפכתי לאופטימית.

לא יכולה להצביע על יום מדויק שבו התחלתי להרגיש טוב, התחלתי להבחין יותר בדברים חיוביים ולהתעלם מהדברים השליליים בכל סיטואציה, אבל זה פשוט קרה. תמיד הייתי דיי פסימית ולא האמנתי שיכולים לקרות לי דברים טובים, אני יודעת שבכוח המחשבה שלי משכתי אליי דברים שליליים, וכעת, כשהמחשבות שלי התהפכו לכיוון החיובי, אני רואה פתאום את הכל ובמיוחד את עצמי באור אחר.

מוזר לי שלפתע אני רואה את הכל באופן ברור. אני כמעט רוצה להגיד לעצמי "אמרתי לך שהכל לטובה! אמרתי לך שהכל קורה כמו שצריך להיות ואת לא האמנת!"

יש לי הכל בחיים. לא חסר לי כלום. יש לי משפחה אוהבת, שבלעדיהם לא הייתי יודעת מה אני עושה. הם הבסיס שלי והגיע הזמן להעריך אותם ולהגיד להם כמה הם כל העולם בשבילי. יש לי חברות ובמיוחד מישהי מאד מיוחדת בעיניי שהיא כמו נשמה תאומה שתמיד מעודדת אותי וכעת הגיע הזמן שאני אעודד אותה. יש לי עתיד טוב. יש לי לימודים. יש לי כשרון לשפות. יש לי את החיוך שלי... ומה עוד צריך?!

סוף סוף השלמתי עם העובדה שטוב לי לבד. אם הייתי מסתכלת חודש או אפילו שבועיים אחורנית לא הייתי מאמינה שמשהו בי השתנה. אבל טוב לי. באמת שלא חסר לי כלום. הפסקתי להתלונן על מר גורלי(שבכלל לא מר אלא מתוק) והבנתי שהחיים כל כך יפים וחבל אם אני אתעצב/אתעצבן/אפגע. כשאהיה מבוגרת אני רוצה להסתכל בחזרה אל העבר ולראות את אותה אחת שתמיד חלמתי להיות.

יפה, בטוחה, חכמה, אמביציוזית, רגישה ויודעת על הערך שלה.

הגיע הזמן שאתחיל לאהוב את עצמי. אני כבר אוהבת. הרי אני זאת שצריכה לגור בתוך העור הזה במשך כל חיי וחבל שאני אייסר את הנשמה ואת הגוף שלי בגלל גישה לא נכונה.

אני מרגישה שקט נפשי כמו שלא הרגשתי הרבה שנים. איזון. אולי בגלל שאני מזל מאזניים, אז סוף כל סוף הכפות של המאזניים הגיעו לשיוויון. אני מרוצה מהכל. טוב לי. אני מרגישה חייה מאיי פעם. תמיד דאגתי להעסיק את עצמי במחשבות על מה אנשים אחרים חושבים, מה אנשים אחרים יגידו, מה אני רואה במראה והאם זה מוצא חן בעיניי ופשוט הפסקתי. אני מפסיקה להיות חלק משלם. והופכת להיות שלם בעצמי.

באמת שלא יודעת איך השינוי הזה בא אבל אני שמחה. כנראה שהבלוג שלי נועד ללמד אותי משהו חשוב על עצמי ועל ההתפתחות שלי בתור אישיות, ואני שמחה שזה באמת מה שקורה.

זה הכל להפעם.

אני.

נ.ב- קיבלתי את כרטיס הסטודנט שלי בדואר. יאי.