סוף כל סוף השבוע הראשון בהיותי סטודנטית עבר.

*השבוע הכרתי כמה בנות, הבנתי שהן יותר מעוניינות במחברות והסיכומים שלי מאשר בי ולמדתי לא לקחת ללב, הבנתי שאני אכיר עם הזמן אנשים שכן ירצו לשהות בחברתי בלי קשר למה שאני כותבת.

*למדתי שללמוד זה לא הפנטזיה הוורודה שחשבתי עליה לפני - כמובן שאולמות עם הרצאות ומצגות זה מגניב, אפילו מגניב לאללה, אבל התרגולים עם המתרגלים הכי מבאסים. במיוחד מבוא לתיאוריה באנגלית(פילוסופיה). איזה מזל שזה רק שיעור אחד מתוך כמה, אחרת הייתי מתחרפנת.

*השיעורים של צרפתית בעברית, הם הכי סבבה שיש. אני כותבת הכי מהר מבין כל הבנות שיושבות לידי והן מצפות להעתיק ממני את החומר לפני המבחנים. מה שאומר שאני צריכה לסמוך רק על עצמי כי אף אחד מסביבי לא שם כל כך הרבה לב.

*הסתובבות בקמפוס כייפית לגמרי. היא גורמת לי להרגיש חשובה. למרות שלא ביקרתי אפילו בחצי מהמקומות שיש וראיתי רק 2 קפיטריות ומסעדה אחת(ויש הרבה), עדיין אני מרגישה שכל יום אני מגלה בניין חדש.

*איכשהו אני מרשה לעצמי להרגיש גאה בעצמי שהתקבלתי למוסד חשוב. שאני כבר ילדה "גדולה". אני מבינה שחלק מאד(מאד) נכבד מהחיים שלי אבלה שם. שם יתרכזו רוב חיי החברה שלי ואולי חיי האהבה שלי. אני מבינה שנדרשת המון השקעה ועבודה קשה, אבל אני לא מפחדת.

*אני הכי אוהבת לחרוש על "דיונון" חנות הספרים, סתם בשביל לראות איזה ספרים יש בכל תחום, איזה רבי מכר, בעברית, באנגלית... זה נותן לי הרגשה טובה. וגם שם אפשר לראות אנשים שבד"כ לא יוצא לי לראות שלומדים איתי באונ'.

*המזומנים דולפים מהכיס שלי כמו ברז פתוח. אני לא קונה אוכל כמעט, חוץ מבקבוקי מים ומילון כיס שהייתי צריכה אבל איכשהו הכסף כל הזמן מתבזבז...

*התקינו לי טונר במדפסת בבית. אני לא צריכה יותר את הספרייה כדי להדפיס חומרים, אני יכולה לגלוש באינטרנט ולהדפיס מהבית. למרות שכייף לשבת בספרייה, בדיוק מאותה סיבה שכייף ללכת ל"דיונון". זה מן מקום מפגש כזה, אם תרצו.

*הכי מוזר לי הקטע... שבהרצאה יושבים 150 אנשים נגיד, אני מסתובבת אחורנית(היום לדוגמא) ומגלה כמה בחורים שלא ידעתי שבכלל שייכים להרצאה הזאת יושבים שם. איזה מוזר שאני לא מכירה אפילו חצי מהפרצופים שיש בכל הרצאה. והם מתחלפים כל הזמן בכל שיעור! זה ממש מוזר לי עדיין.

*השיעורים. כמות השיעורים מעלפת(!) שכחתי מה זה זמן פנוי בכלל. איזה מזל שיש לי את הסופ"ש כדי להתאושש קצת.

אני מקווה שיהיו לי שנים נפלאות, פורות, אולי פוסט הבא אפרט קצת על הקורסים השונים, אם זה מעניין מישהו, וסתם, מקווה שיעברו בכייף, הלימודים האלה שנרשמתי אליהם בגיל 19 בסך הכל...

אני.