היומן הפרטי שלי. |
| 3/2009
201. שיחה על לבבות שבורים
הסמסטר השני רק התחיל ואני כבר מרגישה עייפה כאילו לא הייתה בכלל הפסקה בין הסמסטר הקודם לסמסטר הזה. כעת יש לי פחות קורסים מאשר בסמסטר א', רק 6 כשאז היו 9. עדיין לא הייתי בכולם אבל יש תרגול שיהיה לי רק מחר ובו השתתפות בכיתה חובה שנראה לי שאני לא אחבב.
התחלתי עם תרבות אמריקה. נחמד. המרצה קצת נלהבת ומפוזרת בחומר ולא היה ברור מה הפואנטה של השיעור חוץ מלבלבל לנו את המוח. פיסות מידע מפוזרות, שירים שהיא שכחה לסרוק לנו, לא הצליחה לסחוף אותי. או שפשוט קצת שכחתי איך זה לשבת בהרצאה שעה וחצי ולהתרכז.
אחר כך שייקספיר. הוא נוטה להיות השיעור האהוב עליי עד כה בחוג לאנגלית. כל כך מעניין! היסטוריה, ביוגרפיה, סוף כל סוף אקרא יצירות מופת ואהיה חכמה יותר ומתורבתת יותר. (תמיד רציתי לקרוא את המחזות של שייקספיר אבל הם הפחידו אותי, בשורות הצפופות ובשפה הלא קלה- ובכן, עכשיו אצטרך להתמודד עם כך למרות שאני לא ממש מפחדת מקצת ספרות.)
בערב תרבות צרפת, ממשיך להיות השיעור האהוב עליי והמרצה נשאר אותו מרצה. באים לשיעור הזה כל כך הרבה אנשים מבוגרים שהם עולים על מספר הסטודנטים!
היום היה לי צרפתית עם מורה חדשה, ג'יזל. לא רציתי שהמורה הקודמת שלי תתחלף אבל זאת לא ההחלטה שלי. היא נכנסה לשיעור, התחילה לדבר בצרפתית כל כך מהר שלא הבנתי מילה וכולם הביטו בה המומים. אחרי זה היא צחקה(בכלל היא צחקה הרבה השיעור וכולנו צחקנו וזה לא משהו שקורה הרבה). היא רצתה להכיר את כל השמות ואמרנו לה מה אנחנו לומדים. מתברר שבקבוצה שלי, רובם כלל לא בשנה ראשונה אלא בשנה שנייה או שלישית ויש כאלה שלוקחים צרפתית במאסטר או תואר שני!
אחרי כמה דקות של שקט היא פתאום התחילה לדקלם את כ-ל השמות והיא זכרה את כולם. מדהים.
עשינו חזרה כללית, כל אחד דיבר קצת, עשינו הטיות.
אני עדיין לא יכולה להתגבר על המבוכה שלי לדבר בקול רב מול כל הכיתה. אין לי הסבר, גם לא כל כך משנה לי מה אחרים חושבים, אבל השקט הזה וה... אוף. לא יודעת איך להסביר את זה, זה מרתיע ומלחיץ אותי.
זאת הסיבה שאני לא אוהבת תרגולים.
מחר יהיה לי תרגול כזה. השתתפות חובה. תאחלו לי בהצלחה...
עכשיו חזרתי משיחה עם שכנה שלי. פעם היינו חברות ממש קרובות אבל בסופו של דבר הלכנו לחטיבות ותיכונים שונים והתרחקנו. היה לה חבר הרבה מאד זמן והוא נפרד ממנה בדיוק כשנפרדנו ממני, באותה תקופה. אז הייתה לנו שיחה על לבבות. שבורים.
כן, שלי עדיין קצת שבור. לא מצאתי מי שיתקן אותו.
ואני גם לא מחפשת.
התרגלתי להיות לבד.
מקווה שאכתוב כאן בקרוב, אני קצת לא מאופסת מאז אתמול בגלל הלימודים וכמות החומר המצטברת לקריאה ואין לי חשק ללמוד אבל חייבים.
טוב, עד הפעם הבאה.
אני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
