אני רוצה ללכת לישון ולא להתעורר...

וכשאני אשן אני אחלום:

עד כמה שהחיים יפים,

עד כמה שהם טובים,

עד כמה שהם מושלמים,

ומתוקים,

ויפים,

ושמחים,

ומלאי אהבה..

והכי חשוב שהם בלי טיפת עצב,

בכי,

כעס,

עצבים,

רוע,

אכזריות,

שנאה,

אלה רק,

שהחיים פשוט מושלמים.

ואני ארצה להמשיך לחלום על החלום הזה,

כל הזמן...

בלי הספקה,

בלי שנייה אחת בלהיזכר במציאות,

ועד כמה שהחיים אכזריים,

לחלום את החלום הזה תמיד.

 וששום דבר לא יגרום לי להתעורר,

ואז עם הזמן,

אנשים יבינו,

שזהו,

אין יותר,

שהזמן שלה ניגמר,

ושהיא לא מתעוררת,

והיא לא תתעורר,

ושאין לה סיבה להתעורר.

והיא ידע שהאדם שהיא אהבה,

שגם הוא פעם אהב אותה,

יותר לא מרגיש כלום,

שום רגש,

חוץ מכעס, ועצבים.

והנה היא נישארה לה בחלום המושלם שלה..

מאז אותו היום,

בחלום כלום לא השתנה אבל במציאות,

החיים השתנו כל יום מחדש.

אבל היא שמחה שהיא נישארה בחלום,

ולא במציאות,

היא ידע שזה לטובה,

והיא אמרה:

 דיי דמעות.

אבל מבפנים זעקה מבכי.