"אני פה בשבילך, תמיד וסליחה שפגעתי לא ידעתי שזה מציק לך"

נמאס לי לשמוע כל פעם את המפשט הזה שוב ושוב מכן.

שאתן מצטערות ואז פוגעות שוב. משקרות לי.

שוכחות אותי. לא מתיחסות עליי.

וכשאתן צריכות ממני משו, פתאום אני הכל בשבילכן.

כשמשעמם לכן, אתן מדברות איתי. אבל רק כשמשעמם.

שאתן מסתירות ממני דברים, בזמן שאני מספרת לכן הכול.

שיום אחד אתן צוחקות איתי, מחבקות אותי, נמצאות איתי,

ויום אחרי אני אוויר בשבילכן.

נמאס לי.

ושאני אומרת לכן את כל זה?

אני שומעת רק התנצלות ענקית שלא ידעתן שפגעתן,

שלא שמתן לב ושאתן אוהבות אותי.

וכמו טפישה אני סולחת לכן שוב ושוב.

ואחרי זה? רק נפגעת מכן.

בלב אני כל כך רוצה להיפרד מכן,

להגיד לכן שלום ולא להתראות. אבל אני לא יכולה.

כי למרות הכל, כשאני מספרת לכן דברים אתן עוזרות לי.

כשלפעמים כיף לי איתכן. שלפעמים אתן גורמות לי לחייך.

אתן החברות היחידות שלי.

ומניסיון למדתי, שלהיות לבד זה לא כיף.

אבל אין לי ברירה.

ואל תגידו תעזבי אותן. אל תגידו שאני אגיד להן את כל מה שכתוב פה,

כי אמרתי להן את זה מספיק פעמים.

3> טינקי.

שעכשיו כל כך רוצה ש"החברות" שלה יקראו את זה ויבינו שזאת אני למרות שהבלוג אנונימי.

~ ~ ~ ~ ~

עריכה:

גם אתם לא רואים את הרשימות או שזה רק אני?