לא מזמן, התקיימה שיחה בין עובדי הזימון תורים, שכללה 3 בנות (אני, נ' ואחראית זימון תורים) ואת המפקד.
בשיחה, אחראית זימון טענה שאני:
1. עצלנית.
2. מתייחסת "חרא, ו"מגעיל" לאנשים ולחובשים.
3. שאף אחד לא אוהב אותי ולא רוצה להיות איתי ובקרבתי.
4. שמטופלים מתלוננים עליי ("למה החיילת שלך מתנהגת כמו חרא?" - ציטוט של א. זימון, והכוונה ב"חיילת שלך" היא זו שאני כביכול חיילת שלה...)
5. שבטלפון אני לא מסתדרת עם אנשים ואם אני מסתבכת אני ישר מעבירה את הטלפון למישהי אחרת ופשוט לא מתמודדת.
6. שהיא מבקשת ממני דברים ואני לא עושה ("מה כבר ביקשתי ממנה? כולה דבר אחד וגם את זה היא לא יכולה לעשות?" – א. זימון)
7. שהיא אומרת לי דברים ואין לי מה להגיד לה חוץ מ- "אהא".
8. שאף אחד לא רוצה לעבוד איתי ושאף אחד לא מסתדר איתי.
9. שאני הבעיה מההתחלה ושכל פעם שהיא דיברה עם המפקד עליי הוא רק אמר לה שאני "מסכנה" ושהיא תנסה להקל עליי.
לטענתה של אחראית זימון, היא לא רוצה אותי בזימון כי אני הגורם לכל הבעיות.
המפקד, אמר שאנחנו חייבות לעבוד ביחד ולהסתדר, להיות "חברות". לא הייתה הסכמה בנושא.
א. זימון לא הסכימה איתו, ואז הוא אמר לה שככה היא לא יכולה להיות אחראית זימון, אז היא אמרה לו שהיא לא רוצה להיות.
לאחר מכן, אמרתי שאני מוכנה להתחיל להתנהג יפה ולא להיות יותר "עצלנית".
בנוסף, אמרתי שבנוגע להוצאה ולהכנסה של תיקים, קשה לי לעמוד יותר מדי זמן על הרגליים (זוהי הסיבה שאני בגללה בכלל הועברתי לזימון תורים ע"י מפקד המר"ג),
ואז א. זימון אמרה ש"אני לא מאמינה לה, אני חושבת שזה בגלל שהיא עצלנית. פעם אחת אמרתי לה לסדר תיקים והיא אמרה שעוד מעט כי כואבות לה הברכיים,
ואז 3 שעות היא רק הסתובבה ולא נחה לרגע. כשאמרתי לה 'חשבתי שכואבות לך הברכיים' אז היא ענתה לי 'יש הבדל בין עמידה להליכה'. 3 שעות על הרגליים היא רק הסתובבה!".
אז, המפקד אמר לה ש"בתור אדם שמבין ברפואה, מחקרים מראים ומלמדים שבאמת יש עומס שונה על הברך במצב של עמידה ובמצב של הליכה" – משהו שהוא נכון, כי אני מרגישה את זה בברך שלי...
זאת פשוט חוצפה מצידה של א. זימון לבוא ולהגיד דבר כזה, שאני כביכול "מזייפת" את הכאבים שלי.
אפשר לחשוב שאני נהנית בזימון תורים, ואפשר לחשוב שרציתי להגיע לשם. עבדתי ממש קשה בקורס שלי,
ובכלל אם הייתי יודעת שהמקצוע כרוך בעמידה ממושכת והייתי מגלה את בעיות הברכיים בקורס, כבר בקורס הייתי פוסלת מקצוע במקום לסבול ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
