אני לא יודעת למי לספר את זה, אבל לא מסוגלת לשמור את זה בבטן יותר, אז החלטתי לכתוב את זה כאן.
לאחרונה, המצב של סבא שלי לא ממש טוב.
אתחיל בזה שמאז ומתמיד היו לי ארבעה סבים וסבתות, משני הצדדים, שכולם היו לגמרי בסדר. [טפו טפו]
סבא שלי מצד אמא יצא לפנסיה לפני כשבע שנים, כמה שנים אחריו יצאה סבתא שלי מצד אמא, אבל שניהם עדיין פועלים רגיל לגמרי [כולל עכשיו]- סבא שלי עדיין נוהג ויוצא, סבתא שלי יודעת להסתדר עם מחשב [הייתה אפילו תקופה שבת דודה שלי ואני היינו מתכתבות איתה באייסיקיו XD], לוקחת קורסים, שרה, לומדת והכל :]
סבא וסבתא מהצד השני פעילים טיפה פחות, אבל סבא שלי מצד אבא עבד עד היום ממש. היה לו קיוסק, ותמיד היינו הולכים לקחת ממנו ארטיקים בקיץ כשהיינו קטנים יותר :]
סבתא שלי בדרך כלל בבית, כי היא חולת סוכרת כבר שנים רבות, מה שמשפיע על הכוחות שלה לצאת, להסתובב וכו', אבל חוץ מזה, תודה לאל, המצב היה תמיד בסדר. את שני הסבים והסבתות ביקרנו פעם בשבוע לפחות, והיה נחמד.
לאחרונה, גילינו שסבא שלי, מצד אבא, במצב די גרוע.
היו כמה מקרים של התעלפויות, נפילות, התפרצויות זעם בלי שום סיבה רציונלית, ניתוק.. החנות הייתה במצב די זוועתי...
אבא שלי לקח אותו לרופא, הוא עבר בדיקות, ויש סיכוי טוב שאלה תסמינים של תחילת אלצהיימר.
זה כל כך נורא.
כל כך.
לבני דודים שלי יש סבתא [מהצד השני], שהיא חולת אלצהיימר. אני יודעת מה זה.
זה לראות בנאדם שקרוב אליך דועך לך מול העיניים, שוכח מי אתה, שוכח לאכול, שוכח ללכת לשירותים, שוכח איפה הוא גר, שוכח מי הוא.
זה נורא.
אבא שלי בכה היום.
אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותו בוכה ככה.
זה פשוט כל כך נורא.
זה אבא שלו. אבא שלו, שהוא צריך להבין שכנראה כבר לא ייצא לו לדבר איתו בצלילות. שכבר לא נשארו הרבה שנים בהן הוא יזהה אותו.
כבר כמה לילות שהוא לא ישן כמו שצריך.
אוף, זה כזה מצב נורא.
אני יודעת שאני חוזרת על עצמי, אבל פשוט אין לי מה להגיד. זה מצב כ"כ נורא.
יצא לי לדבר על זה עם אבא שלי.
אני רוצה למות צעירה. למות מאושרת.
אני רוצה שכל מי שאני מכירה ואוהבת, ימות אחריי.
אין סוף לפוסט, פשוט כי נגמרו לי המילים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
