כמה שאת תמימה!
בזמן האחרון אני מקבלת את זה הרבה.
כרגע עולים לי לראש ארבעה אנשים שאמרו לי את זה. בחודש האחרון.
אני באמת עד כדי כך תמימה?
או שאולי זה סתם מה שאני מחצינה? מה שרואים מבחוץ?
ב"תמימה", אני מתכוונת בעיקר לנושא של סקס.
כן, סקס.
יש לי חבר. כבר שנתיים.
אני בכיתה י'.
ועוד לא שכבנו.
- באמת.-
- כן, באמת!-
- מה כ"כ מפתיע אותך?-
- לא, אני פשוט חושבת שגיל 15 זה צעיר מדי.-
- למה תמימה?!-
זה הצד שלי בשיחות האלה. שיחות שחזרו על עצמן, פעמים רבות משיכולתי לספור, בחודשים האחרונים.
אנשים חושבים שאני תמימה בעיקר בגלל העניין הזה של בלי-סקס-בגיל-15-אחרי-שנתיים-עם-חבר.
זה משהו שלא באמת מובן לי.
יש לי סיבות לזה.
זה לא שלא מתחשק לי, ולו אולי אפילו יותר, לקרוע אחד מהשני את הבגדים.
אבל זה לא העניין.
העניין הוא שלא מתאים לי להיות בת 15, ולא בתולה. זה נראה לי מוקדם מדי.
גם אם זה חבר אוהב ודואג, שאני סומכת עליו בעיניים עצומות.
ואם להיות באמת כנה?
אני לא מרגישה שזה פוגע לנו בקשר.
יש בנינו המון אינטימיות, גם בלי סקס.
שנינו יודעים ששנינו רוצים, אבל הוא יודע שאני מרגישה קטנה מדי בשביל זה.
לו זה כמובן, לא משנה בכלל, אבל הוא מוכן לחכות בשבילי. פשוט כי הוא בנאדם כזה.
ואני יודעת שאולי זה קשה לו. לפעמים זה גם קשה לי. ואני מודה בזה רק כי אף אחד כאן, חוץ מדן, לא מכיר אותי במציאות.
אבל אני חושבת שעצם זה שהוא מוכן לחכות ככה בשבילי, למרות האינטרס הברור שלו לעשות את זה כמה שיותר, בכמה שפחות זמן, זאת די הוכחה לזה שהוא אוהב אותי באמת. ואין לכם מושג כמה שזאת הרגשה טובה.
אז אולי זה קשור לזה שרוב האנשים שטענו שאני תמימה, עוד לא באמת היו בקשר אמיתי עם מישהו שהם אוהבים.
אולי כשמאוהבים התחושה הזאת משתנה.
אולי רואים דברים יותר בפרופורציות.
כי אהבה היא לא רק סקס. נכון?
נכון?
כמה שזה מבלבל.
עוד משהו
קרה לי היום משהו מוזר.
אני לא רוצה לעשות מזל רע, או לפתוח פה לשטן, או משהו בסגנון,
אבל יש מישהו, שהקר שלי איתו טיפה מבלבל.
בנאדם כזה, שאי אפשר לדעת מה הוא חושב באמת.
שאף פעם לא ידעתי אם אני באמת נחשבת ידידה קרובה שלו, ואם אני יכולה להיפתח בפניו ולצפות שהוא יעשה את אותו הדבר, או שאולי אני סתם מישהי בשבילו.
איכשהו היום סיפרתי לו משהו, שדי הציב אותי במצב של 'בלי מסכות'.
עצרתי את הנשימה, וחיכיתי לתגובה.
ואיכשהו, כשהשיחה המשיכה, היא הפכה למאוד אישית.
זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי קרובה לאותו בנאדם. ברמה של לדבר בכנות.. ולהיפתח.
אני לא יודעת אם התחושה הזאת אמיתית, או שאולי היא רק בראש שלי, אבל זה היה נחמד.
אני מקווה שזה רק ילך ויישתפר, כי הבנאדם הזה באמת חשוב לי.
אני לא יודעת איך הוא הצליח להיכנס לי ככה ללב.
ליל"ט.
נועה. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
