בלוג פריקה->עד שהסבל יגמר

יש לי תחושה מוזרה כזאת,

אני מרגישה שעשיתי לך משהו רע,ושרק עכשיו הצלחתי להבין באמת שזה רע.

עכשיו התחלתי להבין שבאמת אני כן פגעתי בך,ירד לי האסימון.

אני פוגעת-ואני לא שמה לב.

אני רוצה לחזור ליהיות הילדה שהייתי פעם,

משקיעה ונחמדה לכולם.

היום אני אוהבת לשנוא ושונאת לאהוב.

אני ילדה אטומה לחברה ואין לי אף אחד,

ועדיין אתם יכולים להגיד לי "אני תמיד כאן בישבילך",אבל זה לא אותו הדבר כמו פעם.

הסוג חברות שחוויתי פעם עם היקרים לי היתה שונה ואמיתית.

היום בהווה- הכל זיוף אחד גדול,

טוב ככה זה החיים !

גם אם אני אצליח במשהו והיום יהיה ממש אופטימי אני תמיד אחשוב על כל מה שקרה לי בעבר, ולא אשכח;

הכל נמצא אצלי בראש-חרוט,עמוק

ורודף אותי כל הזמן..

זמן..

אני כלכך שונאת את המילה הזאת

השעון המתקתק הזה בעצם מקציב לנו את החיים

קובע עובדות והורס זרימה

הזמן ירפא אני מקווה את כל הפצעים שלי

בינתיים ממשיכים הלאה,מסתכלים ישר

וממשיכים..

הייתי צריכה קצת לפרוק,לכתוב משהו מבפנים

להוציא קצת החוצה ולהפסיק לשמור בפנים.

מהיום אני אשתפר.

ותאמת איכשהוא אני תמיד מצליחה

להישאר אופטימית

הבלוג הזה...

הוא פשוט כמו הבית שלי,כמו החברה הכי טובה.

תמיד שרע לי ,קשה ושמח..

אני תמיד באה לכאן להוציא הכל לספר הכל לעדכן

הכתיבה עוזרת להוציא וממש מרגיעעה

חח אני אתחיל יותר לכתובבבב