משתדלת לא לברוח, לא לשתות

אבל אני ממש רוצה לשכוח את עיני אהובתי.

מתבוננת בתמונה על העיניים החומות, שידעו לפרוץ כל חומה שלי, במבט, אחד.

ללא מילים.

לא רוצה לשכוח, אבל גם לא רוצה לחוש את כאב האובדן הכל כך גדול הזה.

היא במקום אחר היום, הז נשמע נורא טראגי, היא בין החיים אבל חיה עם אחרת.

עצוב לי נורא.

לא מצליחה לפתוח את ליבי לשום מקום אחר חדש, נעולה שם.

יודעת שהיא הדבר הנכון לי

הנפש היחידה שחדרה למעמקים, שידעה לקרוא אותי במבט לעיתים טוב יותר מאשר אני את עצמי.

והיא במקום אחר.

ממיסה עיניים של אחרת, פורצת חומות של אחרת, מתנה אהבים עם אחרת, תביא ילד לעולם עם אחרת.

הלב שלי מדמם.

לא מאגו פצוע על האחרת.מכאב.

הייתי עושה הכל עכשיו כדי לשכב יחד על אותה מיטה ולחבק אותה, להריח את ריח שערה, ריח של הד אנד שולדרס.

לחוש את טיפות המים מהשיער הרטוב מטפטפות על הגב שכבר הספיק להתחמם ולהצטמרר קלות.

להרגיש את משקל גופה מתווסף למיטה ומשרה רוגע ונחת.ביטחון.אני כאן.

לישון חבוקות גם בשיא הקיץ ולהתהפך יחד בנאמנות אין קץ גם מתוך שינה עמוקה.

לאחוז בשקית שהיא מקיאה לתוכה את נשמתה ולא להגעל.

לשבת ליד המיטה שלה במיון ולא לזוז ממנה, לשמוע את האחות אומרת מעבר לוילון, כמה אהבה יש בחדר הזה.

אבל היא במקום אחר.

אני כל כך אוהבת שאפילו אין בי כעס, רק כאב עצום.

כואב לי לחשוב שאת כל מה שיש לי לתת אני אתן לאחר או אחרת.

אבל כאלה הם החיים, מוזרים.

הכואבת בשירים :-)