לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של שמנה


אז ככה אני בת 22,שמנה, כן כן שמנה הבלוג שלי לא הולך לגרום לאנשים להזיל דמעת תנין או לרחם עליי באיזה אופן, אני שמנה כבר 22 שנה, דיאטות, דיכאונות, גברים, עברתי את הכל. ועכשיו, עכשיו אני אומרת לעולם אני שמנה ואני אוהבת את זה!! אז כנסו תהנו תצחקו ותגיבו


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2008

נכון אחרי הרבה זמן אבל הנה הוא מגיע:)


פרק 22

 

שבוע עבר עם עוד איזה 4 דייטים דיי גרועים, הרגשתי רע עם עצמי, כאילו אם כל הכבוד, די לחפש נמאס לי כבר מכל האכזבות האלו, והטעם של החברות שלי, סיוטים ללילה הקרב ובא.

החלטתי שאני חייבת לשנות את השגרה שלי,

נכון אני מחפשת אהבה ויציבות אבל גם מהעבודה בא לי להקיא והמצב עם דליה לא ממש פורח, כל יום אנחנו רבות,

קיבלתי הצעת עבודה ממשרד פרסום, חברה שלי עובדת שם והמליצה למנהל עליי,

הוא זימן אותי לראיון עבודה כבר ביום שלמחרת,

הסכמתי, חשבתי שאין לי מה להפסיד,

התקשרתי לדליה, אמרתי לה שאני חולה ושמחר אני לא מגיעה.

 

07:00

 

הבוקר הגיע, אני צריכה להיות בת"א ב10, התלבשתי שתיתי לי הנס הרגיל והסיגריה הקבועה, יצאתי לכיוון האוטובוס,

דיברתי עם חברה שלי, הייתי קצת בלחץ, אבל היי יהיה מה שהיה.

 

09:30

 

הגעתי לבניין, בניין משרדים חדש,

הלוגו של החברה מתנוסס בענק,

דיברתי עם לירון וביקשתי ממנה שתרד למטה ותלווה אותי,

תוך 5 דקות היא כבר הייתה למטה מאושרת ומרוגשת,

זה דיי הצחיק אותי, אבל גם בי הייתה התרגשות מסויימת,

אני מעוניינת לקבל את העבודה הזאת, אני רוצה משהו חדש,

נמאס לי מהחרא שאני נמצאת בו כמעט שנתיים.

"ליאת!!"

"לירון?"

"יאוו איזה כיף אם תתחילי לעבוד כאן את פשוט לא מבינה"

"כן כן"

"אוייש תפסיקי כבר עם הפסימיות שלך"

אתם מבינים ואני פסימית!!

"טוב מתי הוא הולך לקבל אותי?"

שאלתי אותה בזמן שעלינו במעלית

"אה הוא בבפגישה,

ואת יודעת אין לו מזכירה אז קצת קשה לו לתמרן"

"ואיפה הפקידה שלו?"

"פיטר אותה, היא הייתה נעל"

"כמוך" אמרתי במתק שפתיים

"מצחיק"

לירון האמת הייתה בחורה מקסימה,

אבל חוסר טאקט ניכר בה בטירוף, היא הזכירה לי את שירן,

הכרנו בצבא, היא הייתה במפקדה ואני בפלוגה לוחמת,

היינו באותו הגדוד, ורק מידי פעם היינו נפגשות,

אבל מבחינתה אני הייתי החברה הכי טובה שלה בגדוד (לכו תבינו)

ישבתי בחדר ההמתנה, לירון הלכה ובאה,

הייתי עצבנית, השעה הייתה כבר 10:30 אני שונאת שלא מדייקים!

ב11:00 הואיל בטובו האדון לקרא לי.

"ליאת?"

"כן?"

"את יכולה להכנס"

"בהצלחה" לחשה לירון

נכנסתי למשרד, ולמולי התגלה בחור דיי נאה,

נראה בשנות העשרים המאוחרות, עיניים בוהקות, חיוך מכשף,

הוא באמת היה מדהים, התיישבתי לי, הוא הציע קפה,

ושלח את לירון להכין, זה קצת עצבן אותי, אני שונאת להכין קפה!!

לא בשביל זה משלמים לי! למ"פ שלי בצבא לא הכנתי קפה!

דיברנו, הוא עבר על הקורות חיים שלי,

הוא הסביר לי מה הוא צריך ממני,

וכמה אני הולכת לקבל בכל שעה, שעות נוחות לכולנו,

במיוחד לי ללא ימי שישי, המשרה נראתה לי מאוד,

והעבודה לא הייתה ממש לא קשה טוב לעומת מה שקורה אצלי בעבודה הנוכחית שום דבר לא יכול להיות קשה, אני חסינה,

אחרי שעה של דיבורים ומעשיות נפרדנו "כידידים"

הוא אמר שהוא ירים אליי טלפון אם התקבלתי,

ושהיה נעים להכיר אותי, כמובן שחייכתי את חיוך המליון דולר שלי, לחצתי יד כמקובל ויצאתי משם.

"נו איך היה?"

"היה בסדר גמור"

"מה בסדר גמור? הוא אמר לך משהו?"

"לא הוא אמר שהוא יתקשר"

"הבנתי ואוו ליאת אני מזה מקווה שתתקבלי, איזה כיף יהיה לנו"

חייכתי לה, היא חמודה הבחורה הזאת, קצת לא רגועה אבל בסדר סבלתי את שירן אני אסבול הכל:)

יצאתי מהמשרדים, והלכתי לכיוון האוטובוס,

הטלפון שלי צלצל ועל הצג היה מספר לא מוכר, מוזר

"הלו?"

"ליאת איפה את?"

"מי זה?"

"רוני, היית אצלי לפני חצי שעה"

"אה אוקיי, אממ.. אני כאן עדיין לא עליתי לאוטובוס"

"מעולה, תחזרי לכאן"

"מה? למה?"

"אה , התקבלת"

"אוקיי.... אתה רציני?"

"כן, חשבתי על זה לא הגיעו יותר טובות ממך,

אז התקבלת, את מגיעה"

"כן עוד כמה דקות"

טוב הייתי בהלם, אף פעם לא ראיתי התנהלות כזאת,

אבל היא מצאה חן בעיניי הרי חיפשתי לשבור את השגרה

והמנהל החדש שלי עושה את זה כמקובל:)

התקשרתי מהר ללירון,

השאגת שמחה לא איחרה להגיע לתוך אוזני המסכנה,

היא ירדה למטה וחיבקה אותי,

היא נראית יותר מאושרת ממני, הזוי.

עליתי במעלית לכיוון המשרד הוא עמד מול השולחן שעומד בחוץ, הסתכל לעברי וחייך

"יופי הגעת"

"כן, מן הסתם"

"אז מתי את מתכוונת להתפטר משם?"

"אממ... מחר,

אבל תזכור שאני חייבת לתת להם לפחות שלושה שבועות"

"אני בטוח שתצליחי לקצר את זה"

"אני בטוחה שלא, ככה סיכמנו ואני לא חורגת מהסכמים"

"אוקיי את עקשנית, מעולה"

חייכתי אליו, הוא בחור מוזר

"אז נפגש בעוד שלושה שבועות?"

"כן"

לחצתי את ידו

"אז אני הולכת"

"לא, קראתי לך שתתחילי, אני חייב עזרה,

ואני בטוח שאת לא עובדת היום"

הייתי בהלם

"מה?"

"כן"

הבחור הזה בסדר?? לא הוא לא בסדר!!!

"אוקיי מה אתה צריך שאני יעשה?"

הוא הסביר לי בקצרה מה אני צריכה לעשות,

לא דברים מסובכים אבל בשבילו...טוב יסלחו לי הגברים אבל אצלכם כשמדובר בכמה מסמכים ולהתקשר ללקוחות הכל מסובך!

פתחתי את היומן שלו, הוא היה מבולגן! איזה התנהלות!

תוך חצי שעה כבר קיבלתי יומן חדש,

סידרתי אותו כמו שאני אוהבת,

הטלפונים ללקוחות היו דיי קלים הם גם נשמעים דיי נחמדים,

נחמד לי כאן, אוירה שקטה, והעיקר עבודה לא מסובכת וכסף טוב.

בשעה 14:00 נכנסתי למשרדו,

הגשתי לו את היומן הסברתי לו בקצרה, הוא חייך חיוך מרוצה,

זה היה מעולה לי!

אמרתי לו שאני הולכת ונפגש בעוד שלושה שבועות.

ירדתי לכיוון תחת האוטובוס התקשרתי לאמא שלי, לדניאלה והאמת כמעט לכל מי שאני מכירה, הייתי בעננים,

אני מתחילה דרך חדשה, איזו הרגשת הקלה,

הרגשה של התחדשות, הייתי מאושרת!

 

 

 

נכתב על ידי החופש לחיים , 19/5/2008 11:05  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  החופש לחיים

בת: 36




810
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להחופש לחיים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על החופש לחיים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)