מיליון רסיסים קטנים.

חלמתי אתמול/היום חלום.

חלמתי שאני והאקסית הולכות במשהו שבחלום היה מנהרות הכותל, למען האמת הדמיון בינן לבין המקוריות הוא אפסי. בכל אופן,

הלכנו אחת לצד השניה, אני חושבת שנתקלנו אחת בשניה במקרה באוטובוס והסתבר שאנחנו יורדות באותה תחנה. דיברנו דיבורי סרק ופתאום היא אמרה משהו, אני לא בדיוק זוכרת מה, אחזה בידי והרימה אותה כך שאחבק את כתפה. לבשתי את חולצת ה'נ נח נחמן ביאליק' שלי. אזור המנהרות היה מלא בדתיים,זה היה ערב יום שישי,אנשים הלכו לבית הכנסת ואנחנו הסתובבנו כך מחובקות. אני לא זוכרת בדיוק מה הייתה התחושה שלי לגבי הסיטואציה עם האקסית, רק שזה הרגיש קצת מוזר ולא מתאים.

פתאום חלפה מחשבה בראשי, 'מה אם אתקל בסבא שלי פה?', המשכנו ללכת, איזה מישהו חבוש כיפה זרק הערה כלשהי, הוא היה נראה בעיקר עצבני וסולד, התעלמנו והמשכנו, פתאום הבחנתי בסבא שלי, עומד בפתח הדלת של משהו שכנראה היה בית כנסת כלשהו. מיד השפלתי מבט, הפנתי כתף, משכתי לרגע בשרוולה של האקסית ופתחתי בריצה מטורפת, היא מאחורי, וסבי צועק משהו, אינני זוכרת במדויק, אבל הרעיון הכללי היה "תועבה!, בושו לכן" ופתאום הוא צעק "***"(שםפרטי). אני חושבת שקולו הביע בעיקר גועל, בושה. אולי גם אכזבה. ואני זוכרת שחשבתי, 'אני לא אוכל לראות אותו יותר לעולם'. אני כבר לא זוכרת את ההמשך. רק את תחושת הבחילה העצומה שמילאה אותי.