מיליון רסיסים קטנים.

אני שונאת להסתכל על עצמי לאחרונה.

זה התחיל לפני שבועיים וחצי בערך, זה קורה לי לפעמים, תקופות וזה. אבל תמיד יש לזה בסיס, אני לא בטוחה איזה בסיס יש הפעם..להפך, על פני השטח אין לי כל סיבה להרגיש ככה.

אני מרגישה די לא מוצלחת באופן כללי, וזה קצת מעציב אותי, ההרגשה עצמה, לא העובדה שזה מה שאני מרגישה.

-

אני והאקסית חזרנו. וואו זה מוזר להגיד חזרנו אחרי שנה, שנה וחצי, אולי אפילו שנתיים. אני כבר לא בטוחה.

אני לא יודעת מה אני מרגישה נכון לשניה הזו. אני יודעת שאני סותרת את עצמי, אין מה לעשות..

-

אולי הרגשה המוזרה שיש לי היא בגלל שהייתי יותר משעה וחצי בבית במצב שהוא לא התארגנות/משהו קריטי/אכילה/שינה וזה משהו שלא קרה דיי הרבה זמן, אולי היא בכלל בגלל המזג אוויר הבינוני הזה.

-

משעמם לי להסתכל על עצמי, אני שונאת להרגיש ככה ואין לי הצעות טובות במיוחד לפתרון.

-

אני רוצה להיות בעתיד, זה עצוב קצת.

-

איזה טמטום איזה טמטום.