"בוקר טוב" העירה אותנו אמא בסביבות השעה 11.
"גם לפיל וגם לדוב" ענינו לה במקהלה,מתפוצצות מצחוק.
"בא לכן פנקייק?" שאלה אותנו אמא בחיוך.גם היא אהבה את עומר בלב ובנפש,והייתה רגילה לשינת יום-שבת שלי ושלה מדי שבועיים בבאר-שבע,וגם לה הייתה חסרה שמחת החיים שנכנסה לבית בעקבות ביקוריה התכופים.
"ברור !!!" עניתי לה,עם חיוך מאוזן לאוזן.
"טוב,אני הולכת להכין" אמרה אמא והלכה במהירות למטבח.
"נו,אז איך היה הלילה הראשון והלא אחרון שלך בת"א?" שאלתי את עומר ופיהקתי פיהוק ענק.
"מעולה,חוץ מזה שאני מפחדת שעכשיו תבלעי אותי." היא ענתה לי,מצחקקת.
"אני ישתדל שלא..מה עושים היום?"
"לא יודעת..אבל שמעתי שיש פה איזה לונה פארק כזה,ושיש הנחה של 50% לתושבי ת"א ולאורחות החמודות שלהם."
"הבנתי...לשאול את הבנים אם בא להם לבוא?" שאלתי.
"ברור ! מה נראה לך?" ענתה לי עומר בהתלהבות.
"טוב.אז נסיים לאכול ואני יתקשר לתומר."
"מעוווולה ! אין עלייך !" ענתה לי עומר בחיוך מרוח על כל הפרצוף.
התחלנו להתארגן,והלכנו למטבח,בעקבות ריח הפנקייקים.
-
פופסי ,
כבר הרבה זמן לא פרקתי עליך את העצבים שלי,אולי בגלל שפשוט היה לי טוב.
אתה יודע...בנות,אהבה וכל השטויות.
אני לא יודע מה לעשות,מצד אחד,אני מאמין שאסור לפגוע במישהו שאוהב אותך,גם אם אתה אוהב אותו,אבל הפעם...הפעם זה שונה,המישהו הזה שאוהב אותי פגע במישהו שאני מאוד אוהב....
חבל שאתה רק יומן,היית יכול להיות יועץ נהדר אם היה לך פה...אני בטוח.
והיא...היא לא מוכנה לצאת לי מהראש.
אני מרגיש כאילו סוף סוף יש מישהו שמבין את הראש שלי, מישהו שאין לו עלי דעות קדומות...
אבל....אם היא לא
"תומר! טלפון!" קראה אמו של תומר לבנה לטלפון.
"שניה." ענה תומר.
אוהבת אותי ?
איך אפשר בכלל לדעת...?
תומר סגר את היומן בחבטה והלך לטלפון עם חששות.
הוא פחד,פחד שזאת שוב מור ושהוא לא ידע שוב מה לעשות,אבל ישר שהרים את הטלפון ושמע צחוק מתגלגל,ידע שזאת גילי.
"היי" אמר תומר בחיוך.
"הייייייי" עניתי לו תוך כדי צחוק.
"בוקר טוב גם לך"
"גם לך.תגיד,בא לך ללונה פארק?" הגעתי ישר לעניין
"אממ...בטח,לשאול גם את טום?" ענה תומר
"ברור,לא ראית מה הולך בינו לבין עומר?" אמרתי בציחקוק ועומר הרביצה לי.
"כן...אה,שמתי לב באמת." הצטרף תומר לצחוקי.
עומר חטפה ממני את הטלפון וצעקה
"שיהיה לכם יום מקסים צמד חמד נשיקה בתחת שכמותכם !!" וניתקה את הטלפון.
אני ועומר הלכנו להתארגן.
אני לבשתי חצאית מיני משובצת שחור-לבן וחולצה שחורה עם הדפס גולגלות שקניתי באלנבי,ועומר לבשה סקיני ג'ינס אדום וחולצה שחורה עם הדפס של אקדח באדום שקניתי לה באותה החנות.
הסתרקנו,עומר התאפרה,ותומר התקשר שניצא עוד רבע שעה לכניסה של הבית וטום והוא יבואו לאסוף אותנו.
"אווווווצ' !!!!!!!!!!!!" צרחתי מהמדרגות,מחזיקה את רגלי ובוכה.
עומר ואמא מיהרו אליי.
אמא הזעיקה אמבולנס,
לקחו אותי לבית החולים,
נכנסנו למיון,
גיבסו לי את הרגל,
העבירו אותי למחלקה כירוגית-ילדים.
ואני,
אני רק ראיתי שחור בעיניים מרוב כאבים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
