לבד.. בין המונים
האנשים שסביבי.. אני לא מזהה אותם,
מרגישה ריקנות
אומרים שאנשים מאופיינים על ידי האנשים שסביבם
אבל אם אני מרגישה ריקנות כלפי מי שנימצא סביבי אז מה זה אומר עלי?
אני לא חלק מהם, ובכל זאת אין לי אפאחד אחר
לפעמים כשאני צריכה חיבוק, אני לא מצליחה לחשוב על האדם שאני רוצה שיחבק אותי
הרי חיבוק אמור להיות מלא אהבה... אז מה קורה כשלא מרגישים את זה?
כשיש כלום אחד גדול
זה לא שאין אהבה.. יש אהבה, תמיד יש אהבה
אבל זה לא אותו הדבר...
לא כמו שזה הרגיש פעם
זאת אהבה שברירית.. עם תנאים
צריך להיזהר על כל מילה ומעשה
להיות חלק מהתמונה הכללית
אבל אני יוצאת.. ריסנתי את עצמי מספיק
וברגע שאניי האמיתית יצאה, זה כבר מתאים פחות לחלק מהאנשים
בעיקר לי.. כי אני כבר לא מתפשרת על סתם חברה, מרגיש לי סתם
לא אמיתי, נורא מזויף, מאולץ זאת המילה שחיפשתי
אבל אחרי הכל אי אפשר פשוט לעזוב ולהמשיך הלאה..
צעדים קטנים
או שאפשר?
פשוט להגיד.. תקשיבו לא מתאים
אבל אז איך לימצוא משהו שכן מתאים?
צריך לאבד את הפחד של להישאר לבד
הרי בסופו של דבר אני כבר לבד
כי ברגע שאין שום מכנה משותף זה כבר אבד
אז אולי עדיף קולד טורקי.. ישירות בלי לחשבות על השלכות או על מה שיהיה?
כבר עזבתי פעם והרגשתי מן שחרור
מה שבטוח אני לא אחזור לקודם
אני שלמה עם מי שאני... אחרי 17 שנה אני שלמה
אז למה זה כל הזמן מפריע לי מחדש?
אש... הפסיקי
אש... תימוגי
אירוני שבחנוכה היה נס פח השמן שעם ישראל שמח שיש אש
והיום... שיהיה נס והאש תיפסק!
חג אורים שמח :)
תמיד שמחה, אהבה ואור פנימי
MB
בבלוג זה
בכל הבלוגים
