שלום שלום לכולם,

אני אמילי וזה הפאנפיק שאני כותבת

אני לא מעריצה, אבל אני אוהבת לכתוב פאנפיקים על ט"ה,

אז אני אשמח אם תימנעו מתגובות נאצה.

אני רק רוצה להדגיש שאני לא מקפיצה, לא עושה אולטימטומים, אין לי רשימת קבועים ומנויים מתקבלים בברכה ולא בכוח,

אני מעדכנת בערך פעם ביומיים (אלא אם כן יש מחסור בפרקים) ואני רק רוצה שתהנו!

וכמובן, אם אתם נהנים, אני נהנת.

שניגש לפרק?~

*

דלת המועדון נפתחה לרווחה וג'ון, נכנס במהירות, מוביל אחריו כמה אנשים אחרים.
"יאללה, עוד חצי שעה יהיו פה אנשים! להתחיל לעבוד!" נהם לעבר העובדים מלאי האדרנלין וצעד לעבר דלת שחורה וגדולה, נכנס אליה.
קלואי, שהייתה ברמנית, ניגשה אל הבר הארוך והעגול, נכנסת לתוך מקום העובדים ומתחילה לעבוד במרץ.
נער גבוה במיוחד ניגש אליה בחיוך "התגעגתי" אמר ותפס את ידה בעדינות, מלטף אותה.
"אדוארד, אני צריכה להתחיל להריץ את המקום הזה" אמרה וצחקקה בשקט, לוקחת בחזרה את ידה ומוציאה פחית רדבול מהמיני-בר.
"את הברמנית! ועדיין אין למי להגיש, בואי רגע" אמר ותופף על הבר בידיו בעצבנות קלה.
"אחר כך אד, אחר כך" ענתה לו והוא הסתובב, צועד בקולות שירה רועמים לעמדת הדי-ג'יי שלו "אויש..." צחקקה קלואי ולגמה מהפחית.
לאחר חצי שעה מייגעת המועדון נראה סוף סוף כמו מקום ראוי והחל להתמלא אט אט, בדיוק כמו התור שהיה מחוץ לו.
נער גבוה עם כובע ניגש אליה "וודקה, אבסולוט" אמר בלי להביט בה אפילו, מתיישב על כיסא ונשען על הבר עם ידיו.
"כבר מגיע" אמרה בקול בגלל הרעש הגדול שהיה במקום, חוטפת בקבוק וודקה מהמדפים ומוזגת לתוך כוסית שקופה.
"איך קוראים לך, המשקה על הבר" אמרה אליו והוא הסתובב אליה בחיוך, לוקח את הכוס בידו ושותה את הכל בשלוק אחד קצרצר.
"טום" אמר והושיט אליה את ידו, "פשש, מנומס" צחקה אליו ולחצה את ידו "אני קלואי, ואני צריכה ללכת" אמרה והסתובב ללקוח מרוגז וממורמר שעמד בצידו של טום.
"היה נחמד להכיר..." מלמל טום וקם מהבר, צועד את הרחבה הומת האדם, מצטרף אל הריקודים שלהם.
קלואי כבר חזרה לעמדה שלה, חולצתה רטובה מאותו לקוח עצבני, שהחליט שיהיה מצחיק לשפוך עליה כוס יין אדום,
"זה לא יירד בכביסה..." סיננה בכעס וסחטה טיפות אדומות אחדות מהחולצה, אך זה היה חסר תועלת לחלוטין.
"וויסקי" שמעה מישהו אומר לידה והיא הרימה את ראשה, רואה את אותו הבחור שוב, רק עם כובע אחר.
"לא נתתי לך כבר וודקה לפני שנייה?!" צעקה בעצבנות, מטיחה את ידיה על הבר שהיה כבר דיי רטוב.
"מה? לא באתי לפה בכלל, בטח ראית את אחי התאום" מלמל בבושה והוריד את הכובע, מה שגילה צבע שיער שחור, שלא כמו הבחור הקודם.
"אוי... סליחה" לחשה קלואי ולחייה עטו צבע אדום סמוק כמו סלק.
"מה?!" צעק אותו אחד, מסמן לה שהוא לא שומע את מה שהיא אומרת לו, "סלי-חה!" צעקה ב חזרה והוא הנהן בחיוך.
קלואי לקחה בקבוק וויסקי וכוס רחבה ונמוכה, ממלאת אותה בנוזל חום-שקוף עד הסוף במיומנות ומגישה אליו בחיוך שהיא העניקה לכל לקוחותיה.
"תודה!" צעק ותפס את הכוס בידו, נעלם בין האנשים הרבים שרקדו לצלילי המוזיקה המקפיצה.
אחרי שעתיים המועדון היה מלא כל כך שלא היה מקום אפילו לזוז, הברמנים התקשו לשמור על הקצב ושפכו משקאות לכל עבר,
לא שמים לב אפילו לאן, כך שהבר היה רטוב ומטונף, אבל לאף אחד לא היה אכפת.
"אני לוקחת הפסקה!" צעקה קלואי לעבר הברמן שלידה והוא הנהן אליה, היא התרחקה והתיישבה על אחת הספות ונחה.
לאחר כשתי דקות, היא הרגישה שמישהו מתיישב לידה ופקחה את עיניה, מגלה את אותו התאום עם השיער השחור והכובע.
"סנום" מלמל בחיוך, ריך האלכוהול נדף ממנו למרחקים, אבל קלואי הייתה כבר רגילה.
"מה?" ענתה וצחקה, תופסת אותו שניה לפני שנפל מהספה ומושיבה אותו בנוחיות "ש-לום" אמר, הפעם בצורה ברורה יותר.
"הו, היי" אמרה בחיוך ונשארה לעמוד, כשהוא תפס אותה במותניה והושיב אותה לידו, דוחף אותה אחורה ונשען עליה.
"מה-שמך, אתה יכול לעוף ממני?" אמרה בקוצר רוח אבל הוא נדנד בראשו לשלילה וצחק בצורה ילדותית, מקרב את פניו לשלה.
היא דחפה אותו ממנה בעדינות, נזהרת שלא ייפגע עם הראש בקיר "לך הביתה, אתה שיכור" אמר לו וקמה מהספה במהירות, מנערת את חצאיתה.
"החולצה שלך רטובה, רואים לך הכל מתחת, אני לא יכול להרגיע את ההורמונים" אמר באותו חיוך ילדותי וקם, תופס אותה במותניה ומדביק לה נשיקה רטובה.
קלואי התנתקה ממנו וניגבה את שפתיה, מסתובבת אחורה ונתקלת במישהו אחר "אחח!" צעקה ותפסה במצח שלה.
"הברמנית קלואי! זה טום, זוכרת?" אמר הבחור מולה, היא לא ראתה את פניו בבירור בגלל האורות המהבהבים אבל שיערה כבר מי הוא.
"יופי, אח שלך שפוך פה, קח אותו הביתה" מלמלה וניסתה לעבור מצידו אבל הוא עצר אותה לפני שזזה צעד ממנו.
"הוא הבעיה שלך עכשיו" אמר ונתן לה מפתח ופיסת נייר בידה "כתוב את הכתובת והכל" סיים ורץ משם לפני שהיא יכלה להגיב.
קלואי הסתובבה וראתה את ביל יושב על הספה ומפריח בועות רוק שהתפוצצו לו על השפתיים "איכס" סיננה ותפסה אותו בידו,
"הולכים הביתה, קיפודי" אמרה ומשכה אותו אל הדלת האחורית, "קוראים לי ב-ביל" מלמל בשכרות והיא גלגלה את עיניה, צועדת אל מכוניתה.
היא פתחה את הדלת "תיכנס בילי בוי" אמרה והוא נכנס, נדפק עם ראשו בגג "תיזהר על הראש, תינוק!" צעקה בעצבנות ותפס בראשו, מכניסה אותו אל תוך המכונית,
צועדת למקומה ומתיישבה מול ההגה, מתניעה ויוצאת מהחניה במהירות.
"את מ-מש יפה" אמר ביל ושיהק, מתחיל לזמזם מנגינות לא מובנות כשעיניו סגורות ועל פניו חיוך.
"ואתה ממש שיכור" ענתה והשאירה את מבטה על הכביש הסואן, מוציאה את הפתק מכיסה ופונה שמאלה בחדות, "אמא!" צעק ביל בתינוקיות וצחק בקול.

"תקתקת אותה?" שאל טום, לא מסיר את עיניו ממסך הטלוויזיה הצבעוני, דמויות משונות מרצדות עליו.
"לא ממש..." מלמל ביל בשקט, נוגס במשולש הפיצה, הגבינה הרותחת נוזלת למטה, הוא תפס אותה בידיו והכניס לפיו.
"אז אתה אומר לי שלא עשית אותה,  כשהיית לך את ההזדמנות הכי טובה שיש?" שאל, מסובב את ראשו אליו ומגחך בזלזול.
"הייתי שיכור!" ביל הגן על עצמו, ולגם מבקבוק הקולה הגדול שעמד על השולחן, משתעל מעט מהגזים.
"כשאני שיכור אני יכול לזיין אפילו כלב!" התקיף בחזרה והכניס לפיו את החתיכה האחרונה ממשולש הפיצה של ביל.
"היי! זה שלי!" צרח והרביץ לטום על הכתף שלו, דוחף אותו ממקומו ובוהה בטלוויזיה.
"הא-יה!!!" צעק טום כמו באותם סרטי פעולה יפניים, מעיף את ביל מהספה וראשו נדחף עמוק בתוך הפיצה שהם הזמינו.
"שיט, אני לא אוכל את זה עכשיו" מלמל טום והביט בביל, שעדיין לא הגיב.
"בילוני? אתה חיי?" אמר בחיוך, נוגע בכתף שלו מעט, אבל הוא לא מגיב בכל זאת "פילוני מילוני חילזוני" המשיך והתיישב על הרצפה מול ראשו.
ביל הרים לאט לאט את ראשו, פניו מכוסות ברוטב עגבניות וגבינה, טום לא התאפק ופרץ בצחוק מתגלגל.
"אני ארצח אותך" לחש ביל אבל טום לא שמע, והמשיך לצחוק "אני ארצח אותך!!!" צרח לפתע וטום קם בבהלה, מתחיל לברוח,
"אתה יכול לברוח אבל לא להסתתר!" צעק ביל כשלא ראתה את טום בשום מקום "זה להפך, הומו אחד!" שמע לפתע את קולו מאחד הארונות.
"ידעתי את זה!" צעק כשפתח את דלתות הארון וגילה את טום עומד מכווץ עם חיוך מבוהל על פניו, מנופף בחולצה לבנה שתלויה על מקלון עץ.
"הפסקת אש?" חייך בתמימות וביל דחף אותו מהארון, קופץ עליו ומתיישב על צווארו וראשו כשפניו מופנות הצידה.
"מתי הספקת להשמין כל כך?" התלונן וצרח בכאב כשביל התמקם עליו בנוחיות, לוחץ על ראשו בכוח.
"מה אתה רוצה ממני?!" צעק טום בכאבים, מנסה להעיף את ביל ממנו בשארית הכוחות שנשארו בו.
"תתקשר עכשיו למישל ותגיד לה שאתה הומו" ענה ביל בחיוך זדוני "היית מת!!!" צרח טום והתפתל בכאבים, נעצר כשביל קפץ עליו 'בטעות'.
"זה או זה, או שאני מפליץ" אמר ביל בקלילות וצחק בלי קול, נהנה מהעובדה שטום לא רואה את פניו ברגע זה.
"לא!!!" צעק "תביא את הפלאפון שלך, רק תעוף ממני! הפלוצים שלך זה מיני-פצצות-אטום!" צווח ב פחד וביל קם ממנו, מחטט בכיסיו לזכר הפלאפון שלו.
"שיט" סינן ונשך את שפתיו בכעס "הוא אצלה, היא לקחה אותו כי התחלתי למתוח אנשים בפלאפון" אמר והביט בטום שהיה מאושר מהרגשת החופש.
"מי זה אצלה?" שאל במבט מבולבל, בוחן את ביל מכל המקומות "קלואי הברמנית?" המשיך בשאלותיו וביל הנהן.
"כן, יש מצב שאתה לוקח אותו ממנה?" שאל ב'פאפי פייס' , מחייך במתיקות.
"למה שאתה לא תלך?" נהם בעצבנות מכווץ את עיניו בכעס ומביט בביל, שנשאר עם אותה הבעה מעוררת רחמים.
"כי זה יהיה בושות, לך אתה, פליז?" אמר וטום נשף בעצבנות "טוב טוב, איפה היא גרה?" אמר טום לבסוף וביל צייץ באושר, מוחא בידיו בחיוך.
"האמת שאין לי מושג, אבל היא השאירה מספר טלפון" אמר והוציא חתיכת נייר מקופלת, מגיש אותה לטום והוא חייג את המספר במהירות.
"ברבי? ז'תומרת, קלואי? יש לי משימה סודית סופר-מסוכנת בשבילך, מוכנה להקשיב?" אמר בקול מסתורי וחייך.

***

אני ממש מקווה שאהבתם, השקעתי המון.

חופש נעים, חבר'ה