ייפי יאי, תיקנו לי את המחשב!

בדיוק כשאשר החזירו את המחשב למקומו בחדרי, אצתי רצתי לבלוג,

עניתי על התגובות שלכן והנה אני מעדכנת

shell we move tothe story?

*

בחורה בעלת שיער בלונדיני בהיר וגזרה גבוה צעדה ברחוב במהירות ועצרה ליד בית פרטי גדול יחסית,
הוא נראה מפואר יותר ממה שהיא זכרה אותו. היא ניגשה אל הדלת וצלצלה בפעמון, מחכה מספר שניות עד שהדלת נפתחה,
ואותו הבחור שהיה אצלה בבית הופיע "היי מישי" הוא שאל בחיוך.
"מישי?" שאלה בבלבול, לפי מה שהיא זכרה, השם שלה הוא ממש לא מישי ולא מישל.
"מה את עושה פה?!" שאל קאוליץ בבהלה, מביט בה כעל חייזר שנפל מאיזה כוכב לכת רחוק ומוזר.
"סתם באתי לבקר, אסור?" אמרה בתמימות וחייכה, נושכת את שפתיה ונכנסת בלי שום הזמנה.
"אבל רק היום ראית אותי!" אמר לה, אבל היא התעלמה, מתיישבת על הספה הלבנה והרכה בנוחיות.
טום  המשיך להביט בה באותו מבט מפוחד, סגר את הדלת והתייש לידה על הספה, עדיין שומר מרחק.
"את יכולה לחכות פה רגע?" שאל וקלואי הנהנה, הוא קם מהספה ומיהר לגשת אל הפלאפון "שיחה דחופה" אמר בחיוך,
והיא חייכה אליו בחזרה, קמה מהספה והולכת אל המטבח.
טום נכנס לחדרו וסגר את הדלת, מחייג במהירות "מישל 'שמעי... את יכולה לא לבוא היום?" אמר בלחישה, עם מעט היסטריה בקולו.
"מה?! למה?" שאלה בבלבול, מחכה להסבר משכנע במיוחד.
"תקשיבי ביל דיי חולה" אמר ונקטע על ידי פתיחת דלת חדרו, קלואי עמדה מאחוריה בחיוך, מתקרבת אליו.
"אני נכנסת להתקלח" אמרה אליו בחצי צעקה ולקחה חולצה רחבה שהייתה על המיטה, יוצאת מהחדר.
"מישל?" שאל כשנזכר שהוא עדיין בשיחה, עדיין המום ממה שקרה הרגע; "ביל חולה, הא?" שאלה בזלזול.
"פאק, מישל, זה לא מה שאת חושבת!!!" אמר קאוליץ "אל תדבר איתי" ענתה לו בכעס וניתקה.
"לעזאזל!" צעק וזרק את הטלפון מהחלון, לאחר כמה שניות הוא שמע קולות נפץ על המדרכה והכה במצחו עם ידו.
"יופי, עכשיו אני צריך פלאפון חדש" סינן בכעס וקם ממיטתו, יוצא מהחדר ושומע את קולות טפטוף המים.

קאוליץ קם מהרצפה הקרה וניגש אל המראה, מנגב פסים ארוכים לאורך לחייו.
"אלוהים, אני נראה נורא" מלמל בשקט ופתח את דלת החדר עם המפתח, שומע קולות טפטוף מים במקלחת.
'כשבילי בוכה, טום הולך להתקלח וזורק את אחיו לאשפתות' חשב בכעס וניגש לדלת, דופק עליה בחוזקה.
"תפתח את הדלת! ממתי אתה נועל אותה?!" צעק ביל, אבל קולות המים גברו על קולו והוא הוציא את המפתח ספייר שלו.
במהירות הוא פתח את הדלת, נכנס פנימה בשקט, ניגש אל המראה בלי להסתכל על הוילון שתלוי לפני האמבטיה.
הוא פתח את הברז והחל לשטוף את פניו, לוקח מסרק מהשידה ומתחיל לסרק את שיערו.
"אתה יודע, אני חושב ללכת אל קלואי היום" אמר, ממשיך לנסות לסרק את הקשרים העבותים שנוצרו בשיערו.
"היא ממש נחמדה, ויפה, וחמודה ו... נדלקתי עליה?" המשיך לדבר "פאק עם הקשר הזה!" צעק כשניסה לפרום קשר חזק במיוחד.
"כדאי לי ללכת אליה? כן, כדאי, אתה צודק" שאל וענה לעצמו "אתה חושב שהיא מחבבת אותי?" שאל,
"למה שהיא לא תחבב אותי? אני ביל קאוליץ" ענה וחייך, צוחק מהבדיחה של עצמו, מוציא אייליינר שחור מארון ה'תרופות',
מורח קו שחור על העפעף הימני, עובר לשמאלי וממלא את העפעפיים בצבע שחור.
"טום?" שאל אחרי שתיקה של כמה דקות, מביט בוילון אבל מגלה צל שממש לא התאים לאחיו.
"טום?!"שאל שנית, הפעם ביותר פאניקה "מי זה?!" צעק בפחד והוציא מנורת רצפה מהתקע, מנסה להרים אותה בכל כוחו.
"יש לי נשק!!!" צעק אל עבר האמבטיה והתקרב לאט לאט, לפתע נשמע קול פתיחת דלת,
"ביל?! מה אתה עושה פה!?" שמע את קולו של טום מאחוריו, מסתובב בהקלה ובחיוך, מניח את המנורה הכבדה על הרצפה.
"אוי טום, הנה אתה" אמר קאוליץ הגבוה מבין השניים "כבר חשבתי שפרצו אלינו לבית" אמר וצחקק.
"רגע, אם אתה פה, אז מי זה?..." שאל כשהבין שיש עוד מישהו במקלחת, מסתובב בבהלה.
"היי ביל" אמרה קלואי בחיוך, מוציאה את ראשה מהוילון, מביטה בפניו ההמומות.
"קלואי?! מה קיבינימט את עושה במקלחת שלי?!" צעק.

***

לא היה לי הרבה מוזה, אז יצא קצת מעפן

תודה על התגובות, בנות

ערב טוב 33>