|
קטעים בקטגוריה: Teenage Spirit.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
Teenage spirit ~ פרק 3
ייפי יאי, תיקנו לי את המחשב!
בדיוק כשאשר החזירו את המחשב למקומו בחדרי, אצתי רצתי לבלוג,
עניתי על התגובות שלכן והנה אני מעדכנת 
shell we move tothe story? 
*
בחורה בעלת שיער בלונדיני בהיר וגזרה גבוה צעדה ברחוב במהירות ועצרה ליד בית פרטי גדול יחסית,
הוא נראה מפואר יותר ממה שהיא זכרה אותו. היא ניגשה אל הדלת וצלצלה בפעמון, מחכה מספר שניות עד שהדלת נפתחה,
ואותו הבחור שהיה אצלה בבית הופיע "היי מישי" הוא שאל בחיוך.
"מישי?" שאלה בבלבול, לפי מה שהיא זכרה, השם שלה הוא ממש לא מישי ולא מישל.
"מה את עושה פה?!" שאל קאוליץ בבהלה, מביט בה כעל חייזר שנפל מאיזה כוכב לכת רחוק ומוזר.
"סתם באתי לבקר, אסור?" אמרה בתמימות וחייכה, נושכת את שפתיה ונכנסת בלי שום הזמנה.
"אבל רק היום ראית אותי!" אמר לה, אבל היא התעלמה, מתיישבת על הספה הלבנה והרכה בנוחיות.
טום המשיך להביט בה באותו מבט מפוחד, סגר את הדלת והתייש לידה על הספה, עדיין שומר מרחק.
"את יכולה לחכות פה רגע?" שאל וקלואי הנהנה, הוא קם מהספה ומיהר לגשת אל הפלאפון "שיחה דחופה" אמר בחיוך,
והיא חייכה אליו בחזרה, קמה מהספה והולכת אל המטבח.
טום נכנס לחדרו וסגר את הדלת, מחייג במהירות "מישל 'שמעי... את יכולה לא לבוא היום?" אמר בלחישה, עם מעט היסטריה בקולו.
"מה?! למה?" שאלה בבלבול, מחכה להסבר משכנע במיוחד.
"תקשיבי ביל דיי חולה" אמר ונקטע על ידי פתיחת דלת חדרו, קלואי עמדה מאחוריה בחיוך, מתקרבת אליו.
"אני נכנסת להתקלח" אמרה אליו בחצי צעקה ולקחה חולצה רחבה שהייתה על המיטה, יוצאת מהחדר.
"מישל?" שאל כשנזכר שהוא עדיין בשיחה, עדיין המום ממה שקרה הרגע; "ביל חולה, הא?" שאלה בזלזול.
"פאק, מישל, זה לא מה שאת חושבת!!!" אמר קאוליץ "אל תדבר איתי" ענתה לו בכעס וניתקה.
"לעזאזל!" צעק וזרק את הטלפון מהחלון, לאחר כמה שניות הוא שמע קולות נפץ על המדרכה והכה במצחו עם ידו.
"יופי, עכשיו אני צריך פלאפון חדש" סינן בכעס וקם ממיטתו, יוצא מהחדר ושומע את קולות טפטוף המים.
קאוליץ קם מהרצפה הקרה וניגש אל המראה, מנגב פסים ארוכים לאורך לחייו.
"אלוהים, אני נראה נורא" מלמל בשקט ופתח את דלת החדר עם המפתח, שומע קולות טפטוף מים במקלחת.
'כשבילי בוכה, טום הולך להתקלח וזורק את אחיו לאשפתות' חשב בכעס וניגש לדלת, דופק עליה בחוזקה.
"תפתח את הדלת! ממתי אתה נועל אותה?!" צעק ביל, אבל קולות המים גברו על קולו והוא הוציא את המפתח ספייר שלו.
במהירות הוא פתח את הדלת, נכנס פנימה בשקט, ניגש אל המראה בלי להסתכל על הוילון שתלוי לפני האמבטיה.
הוא פתח את הברז והחל לשטוף את פניו, לוקח מסרק מהשידה ומתחיל לסרק את שיערו.
"אתה יודע, אני חושב ללכת אל קלואי היום" אמר, ממשיך לנסות לסרק את הקשרים העבותים שנוצרו בשיערו.
"היא ממש נחמדה, ויפה, וחמודה ו... נדלקתי עליה?" המשיך לדבר "פאק עם הקשר הזה!" צעק כשניסה לפרום קשר חזק במיוחד.
"כדאי לי ללכת אליה? כן, כדאי, אתה צודק" שאל וענה לעצמו "אתה חושב שהיא מחבבת אותי?" שאל,
"למה שהיא לא תחבב אותי? אני ביל קאוליץ" ענה וחייך, צוחק מהבדיחה של עצמו, מוציא אייליינר שחור מארון ה'תרופות',
מורח קו שחור על העפעף הימני, עובר לשמאלי וממלא את העפעפיים בצבע שחור.
"טום?" שאל אחרי שתיקה של כמה דקות, מביט בוילון אבל מגלה צל שממש לא התאים לאחיו.
"טום?!"שאל שנית, הפעם ביותר פאניקה "מי זה?!" צעק בפחד והוציא מנורת רצפה מהתקע, מנסה להרים אותה בכל כוחו.
"יש לי נשק!!!" צעק אל עבר האמבטיה והתקרב לאט לאט, לפתע נשמע קול פתיחת דלת,
"ביל?! מה אתה עושה פה!?" שמע את קולו של טום מאחוריו, מסתובב בהקלה ובחיוך, מניח את המנורה הכבדה על הרצפה.
"אוי טום, הנה אתה" אמר קאוליץ הגבוה מבין השניים "כבר חשבתי שפרצו אלינו לבית" אמר וצחקק.
"רגע, אם אתה פה, אז מי זה?..." שאל כשהבין שיש עוד מישהו במקלחת, מסתובב בבהלה.
"היי ביל" אמרה קלואי בחיוך, מוציאה את ראשה מהוילון, מביטה בפניו ההמומות.
"קלואי?! מה קיבינימט את עושה במקלחת שלי?!" צעק.
***
לא היה לי הרבה מוזה, אז יצא קצת מעפן 
תודה על התגובות, בנות 
ערב טוב 33>
| |
Teenage spirit ~ פרק 2
אוייקי, תודה על התגובות בפוסט הקודם!
באמת שחיממתם את הלב, חבר'יה D:
אז בלי עיכובים... הפרק השני
*
"אוי, הדביל בא לפה" מלמלה קלואי אחרי שניתקה את השיחה המאוד ילדותית ומטופשת שניהלה כרגע.
"מי זה הדביל?" שאלה מישל, בולסת בפיה קוראסון חמאה מתקתק בצורה עדינה, בוחנת את פניה של קלואי.
"איזה אחד שראיתי במועדון, לא משנה, את צריכה ללכת" אמרה לה בהחלטיות וקמה מהפוך הלבן שלה.
"למה? נוח לי פה" צחקקה מישל ולקחה עוד ביס מהקוראסון, מלקקת את אצבעותיה בשקיקה.
קלואי החלה לצחוק בפראות ואחריה מישל, במבט מעט מבוהל ולפתע היא הפסיקה "עכשיו טוסי" אמרה ומישל רצה החוצה במהרה.
"רעה! את פשוט רעה!" צווחה מאחורי הדלת "ביי!" אמרה קלואי, טרקה את הדלת והתנשמה ברווחה.
לאחר כחמש דקות פעמון הדלת צלצל וקלואי הרימה את מבטה ממאגזין ווג עתיק, קמה לעבד הדלת "אני באה!" צעקה,
פותחת את הדלת ורואה את טום עומד מולה בחיוך, נכנס אפילו בלי הזמנה.
"הפלאפון" אמרה והגישה לו את המכשיר, אך הוא התיישב על הספה בנוחיות והמשיך לחייך בצורה שעצבנה את קלואי.
"אני אשמח להישאר ולפטפט, קולה יהיה נהדר" אמר ותפס את השלט בידיו, מדליק את הטלוויזיה.
קלואי נחרה בבוז והלכה למטבח, מוציאה פחית קולה מהמקרר וחזרה לסלון, טום כבר זלל את מה שנשאר מהקוראסונים.
"חזיר! גמרת לי את הקוראסונים!" צעקה בעצבנות, לוקחת את קופסאת הקרטון הריקה בידיה ומחפשת כל זכר למאפה הבצר המתוק.
"גם ככה היו שם רק שניים" אמר באדישות והוריד את נעליו, מחליק את רגליו על הספה ומתמקם בנוחיות, פותח את פחית הקולה.
קלואי רתחה מזעמם ודחפה את רגליו "קיבלת את הפלאפון, עכשיו לך מפה!" צעקה וקאוליץ רק כיווץ את עיניו ושפתיו בכעס,
מחזיר את רגליו על הספה וחוזר לתכנית הטלוויזיה "עוד לא קיבלתי סקס" אמר כפשוטו, לוקח שלוק גדול מהקולה.
קלואי השתנה "מה?!" צרחה "סקס?!" צרחה אפילו יותר חזק, אך טום רק רבץ לו על הספה והוציא חביל אמ&אמ מכיסו,
זורקת לפיו כדורון שוקולד מצופה לפיו. "סקס, יחסי מין, לעשות אהבה, להזדווג, להזדיין. סקס." אמר בשצף קצף וחייך בממזריות.
"עוף מפה לפני שאני מחטיפה לך מכות, ואני רצינית" אמרה לו בקול מאיים והתיישבה על רגליו.
"מה יש לכולם היום מלשבת עליי?" לחש וניסה לקום, אבל העובדה שקלואי ישבה עליו הקשתה על זה,
"ברבי, קומי, אני לא יכול להזיז את הרגליים" אמר וקלואי קמה ממנו "איך קראת לי?" שאלה בשול חושד וכיבתה את הטלוויזיה.
"היי! צפיתי בזה!" צעק ותפס את השלט, מדליק את הטלוויזיה שוב, אבל קלואי הייתה חכמה יותר, היא הוציאה את החוט מהחשמל.
"עכשיו, איך קראת לי?" שאלה שנית, מחזיקה את החוט בידה "ברבי!!! עכשיו תחזירי את התקע לשקע!" התחנן וקם מהספה,
תופס בידה של קלואי ומנסה להוציא ממנה את הכבל "אף אחד לא קורא לי ברבי ויוצא מזה בחיים!" איימה ונאבקה בטום.
הם דחפו אחד את השני בילדותיות, מלווים את ה'ריב' בצעקות "זה הבית שלי!" צעקה "ואת ממש חצופה!" תקף אותה בחזרה,
אבל השתתק כשיצר מצב ובו הוא דחף אותה על הרצפה כך שהיה מעליה.
"אחח, הראש..." מלמלה בכאב ושפשפה את ראשה "מרוצה?" שאלה בעצבנות, מביטה בפניו השלוות של קאוליץ.
לאחר רגע, הוא נשען על פניה בנשיקה רכה, מלטף את הבטן שלה בעדינות, והיא מתמסרת.
במיומנות, טום הרים את חולצתה של קלואי, שהייתה באותו רגע בלי חזייה וגילה את שדיה היפיפיים,
נושך את שפתיו בגירוי ומוריד את חולצתו. את החולצות, הוא זרק הרחק על הספה,
יורד לכיוון השורטס השחורים והקטנטנים שלבשה, מוריד אותם ומשאיר אותה בתחתונים.
"אלוהים, את כל כך מחרמנת" לחש בשקט והרים את גופה מהרצפה, צועד במסדרון הארוך "דלת שלישית מימין" אמרה קלואי וצחקה,
הצחוק שלה מצא חן בעיני טום, הוא נשמע לו ילדותי ומלאכי. כשמצא את הדלת, קאוליץ נכנס והושיב את קלואי על המיטה,
כשהוא יושב על ברכיו ומנשק אותה. בלי ששם לב אפילו, הוא מצא את עצמו שוכב על גבו במיטה,
קלואי מורידה ממנו את מכנסיו וזורקת על הרצפה ברישול. "גם אתה חתיך לא קטן" אמרה בחיוך זדוני,
עולה חזרה אליו ומנשקת אותו בפראיות, עוטפת את לשונו בלשונה ומתענגת על הרגע.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!" שמע טום את צעקתו של ביל כשפתח את דלת ביתו, עדיין מוקסם ממה שעבר עליו,
"היי ביל, נחמד לראות גם אותך" אמר בחיוך, לא מתייחס אפילו לדבריו של ביל.
"למה אתה כל כך שמח?! מה עשית אצל קלואי?! תענה לי!!!" צעק ביל בהיסטריה, חוטף את הסלולרי שלו מהשולחן אחרי שטום הניח אותו שם.
"תרגיע, סך הכל לקח לי המון זמן למצוא את הבית שלה, היא גרה רחוק" אמר, עדיין מחייך בדביליות, נכנס לחדרו וטורק את הדלת.
ביל פתח את דלת חדרו של אחיו "יש לנו ראיון עוד חצי שעה, תתארגן" אמר בכעס וטרק את הדלת בכוח.
טום קם מהמיטה ופתח את הדלת "לא מספיקה לך הדלת הקודמת ששברת?!" צרח וסגר את הדלת, אבל בעדינות.
"אלוהים ישמור, הוא עוד ישבור את כל הדלתות בבית הזה" לחש בפחד והתכרבל בשמיכת הפוך שלו, מדליק את הטלוויזיה.
"אני מוכן, אני מוכן, אני מוכן!" שר טום בחיוך, יוצא מחדרו כשהוא לבוש בחולצה לבנה עם הדפס אדום, מכנסי ג'ינס פשוטים,
נעלי נייק לבנות וכובע אדום עם מטפחת לבנה, כמובן בגדיו רחבים, כהרגלו.
"אני לא-פאקינג-מוכן!!!" שמע את קולו של ביל מהדהד בכל הדירה וסתם את אוזניו "יש לך בעיה?!" צרח ביל שנית,
אך הפעם אוזניו של טום היו מכוסות והוא שמע רק לחישה קלה, והתעלם מדבריו של ביל.
הטלפון של הבית צלצל "מה קיבינימט?! אז אנחנו מאחרים קצת, בשעה וחצי, זה לא סיבה להתקשר כל דקה!" צרח ביל,
אבל לא ענה לצלצול. קאוליץ השני הרים את השפורפרת ומנע מעצמו מלצחוק על הפאניקה של ביל.
"בית משפחת קאוליץ שלום" אמר, הוא תמיד רצה להגיד את זה בטלפון.
"טום? זה אתה?" שמע את קולו של גאורג "לא. זה סנטה קאוליץ, אידיוט" אמר והחזיק את השפורפרת בידו,
צוחק בשקט "אתה גאון" אמר לעצמו והחזירה את הטלפון לאוזנו.
"-לרוץ דיויד כבר רוצח אותנו! אין זמן! אנחנו פאקינג מאחרים בשעתיים!" צעק גאורג במהירות, כך שזה לא הוסיף לטום להבין את דבריו.
"סתום!" צעק וגאורג השתתק "אנחנו כבר באים, ביל הנקבה מתעכב" אמר ברוגע וניתק,
"ביל!!!" צעק בכל הכוח שלו, מרגיש את מיתרי קולו עומדים להיקרע מעוצמת הצעקה.
ביל יצא מחדרו, מרופט, קו איילינר עקום מרוח על לחיו גדושת המייק אפ "מה קרה!?" שאל בהיסטריה,
"אנחנו מאחרים! בכמעט שעתיים!" אמר טום בעצבנות וביל פלט צרחה גבוה ודקה, נכנס לחדרו ונעל את החדר.
קאוליץ שמע עד למקומו את היבובים של ביל וניגש, דופק על הדלת.
"בילקי-פלוץ-אטומי?" שאל בחיוך, אך הקולות מבפנים רק גברו.
"עוף מפה" מלמל ביל וטום דפק שנית על הדלת בשקט "יש לנו ראיון, בילוני" אמר,
אבל ביל המשיך ליבב בשקט, קובר את פניו בידיו.
טום הסתובב והלך לסלון, לוקח את הפלאפון שלו ומחייג על המקשים במהירות, מצמיד את השפורפרת לאוזנו.
"היי מישי, התגעגתי" אמר בחיוך, נכנס לחדרו וקופץ על המיטה הרכה שלו.
"טומיש, מזמן לא דיברנו! לאן נעלמת לי?" נשמע קול של בחורה צעירה מהטלפון,
"סתם, עניינים. רוצה לבוא אליי?" שאל בקול 'חושני' ועשה פרצופים מוזרים למראה שמול המיטה שלו.
"אוקיי, אני באה" היא ענתה והשיחה נותקה; אחרי כחצי שעה נשמעה דפיקה על הדלת וקאוליץ רץ לפתוח אותה,
"היי מישי" אמר ולפתע ראה מישהי שהוא לא ציפה לה...על הדלת וקאוליץ רץ לפתוח אותה, "היי מישי" אמר ולפתע ראה מישהי שהוא לא ציפה לה...
***
אומגוש מי זאת? 
פרק כרגיל, בעוד יומיים. ספויילרים למנויים יישלחו מחר!
ערב טוב בנות
| |
Teenage spirit ~ פרק ראשון
שלום שלום לכולם,
אני אמילי וזה הפאנפיק שאני כותבת 
אני לא מעריצה, אבל אני אוהבת לכתוב פאנפיקים על ט"ה,
אז אני אשמח אם תימנעו מתגובות נאצה.
אני רק רוצה להדגיש שאני לא מקפיצה, לא עושה אולטימטומים, אין לי רשימת קבועים ומנויים מתקבלים בברכה ולא בכוח,
אני מעדכנת בערך פעם ביומיים (אלא אם כן יש מחסור בפרקים) ואני רק רוצה שתהנו!
וכמובן, אם אתם נהנים, אני נהנת.
שניגש לפרק?~
*
דלת המועדון נפתחה לרווחה וג'ון, נכנס במהירות, מוביל אחריו כמה אנשים אחרים.
"יאללה, עוד חצי שעה יהיו פה אנשים! להתחיל לעבוד!" נהם לעבר העובדים מלאי האדרנלין וצעד לעבר דלת שחורה וגדולה, נכנס אליה.
קלואי, שהייתה ברמנית, ניגשה אל הבר הארוך והעגול, נכנסת לתוך מקום העובדים ומתחילה לעבוד במרץ.
נער גבוה במיוחד ניגש אליה בחיוך "התגעגתי" אמר ותפס את ידה בעדינות, מלטף אותה.
"אדוארד, אני צריכה להתחיל להריץ את המקום הזה" אמרה וצחקקה בשקט, לוקחת בחזרה את ידה ומוציאה פחית רדבול מהמיני-בר.
"את הברמנית! ועדיין אין למי להגיש, בואי רגע" אמר ותופף על הבר בידיו בעצבנות קלה.
"אחר כך אד, אחר כך" ענתה לו והוא הסתובב, צועד בקולות שירה רועמים לעמדת הדי-ג'יי שלו "אויש..." צחקקה קלואי ולגמה מהפחית.
לאחר חצי שעה מייגעת המועדון נראה סוף סוף כמו מקום ראוי והחל להתמלא אט אט, בדיוק כמו התור שהיה מחוץ לו.
נער גבוה עם כובע ניגש אליה "וודקה, אבסולוט" אמר בלי להביט בה אפילו, מתיישב על כיסא ונשען על הבר עם ידיו.
"כבר מגיע" אמרה בקול בגלל הרעש הגדול שהיה במקום, חוטפת בקבוק וודקה מהמדפים ומוזגת לתוך כוסית שקופה.
"איך קוראים לך, המשקה על הבר" אמרה אליו והוא הסתובב אליה בחיוך, לוקח את הכוס בידו ושותה את הכל בשלוק אחד קצרצר.
"טום" אמר והושיט אליה את ידו, "פשש, מנומס" צחקה אליו ולחצה את ידו "אני קלואי, ואני צריכה ללכת" אמרה והסתובב ללקוח מרוגז וממורמר שעמד בצידו של טום.
"היה נחמד להכיר..." מלמל טום וקם מהבר, צועד את הרחבה הומת האדם, מצטרף אל הריקודים שלהם.
קלואי כבר חזרה לעמדה שלה, חולצתה רטובה מאותו לקוח עצבני, שהחליט שיהיה מצחיק לשפוך עליה כוס יין אדום,
"זה לא יירד בכביסה..." סיננה בכעס וסחטה טיפות אדומות אחדות מהחולצה, אך זה היה חסר תועלת לחלוטין.
"וויסקי" שמעה מישהו אומר לידה והיא הרימה את ראשה, רואה את אותו הבחור שוב, רק עם כובע אחר.
"לא נתתי לך כבר וודקה לפני שנייה?!" צעקה בעצבנות, מטיחה את ידיה על הבר שהיה כבר דיי רטוב.
"מה? לא באתי לפה בכלל, בטח ראית את אחי התאום" מלמל בבושה והוריד את הכובע, מה שגילה צבע שיער שחור, שלא כמו הבחור הקודם.
"אוי... סליחה" לחשה קלואי ולחייה עטו צבע אדום סמוק כמו סלק.
"מה?!" צעק אותו אחד, מסמן לה שהוא לא שומע את מה שהיא אומרת לו, "סלי-חה!" צעקה ב חזרה והוא הנהן בחיוך.
קלואי לקחה בקבוק וויסקי וכוס רחבה ונמוכה, ממלאת אותה בנוזל חום-שקוף עד הסוף במיומנות ומגישה אליו בחיוך שהיא העניקה לכל לקוחותיה.
"תודה!" צעק ותפס את הכוס בידו, נעלם בין האנשים הרבים שרקדו לצלילי המוזיקה המקפיצה.
אחרי שעתיים המועדון היה מלא כל כך שלא היה מקום אפילו לזוז, הברמנים התקשו לשמור על הקצב ושפכו משקאות לכל עבר,
לא שמים לב אפילו לאן, כך שהבר היה רטוב ומטונף, אבל לאף אחד לא היה אכפת.
"אני לוקחת הפסקה!" צעקה קלואי לעבר הברמן שלידה והוא הנהן אליה, היא התרחקה והתיישבה על אחת הספות ונחה.
לאחר כשתי דקות, היא הרגישה שמישהו מתיישב לידה ופקחה את עיניה, מגלה את אותו התאום עם השיער השחור והכובע.
"סנום" מלמל בחיוך, ריך האלכוהול נדף ממנו למרחקים, אבל קלואי הייתה כבר רגילה.
"מה?" ענתה וצחקה, תופסת אותו שניה לפני שנפל מהספה ומושיבה אותו בנוחיות "ש-לום" אמר, הפעם בצורה ברורה יותר.
"הו, היי" אמרה בחיוך ונשארה לעמוד, כשהוא תפס אותה במותניה והושיב אותה לידו, דוחף אותה אחורה ונשען עליה.
"מה-שמך, אתה יכול לעוף ממני?" אמרה בקוצר רוח אבל הוא נדנד בראשו לשלילה וצחק בצורה ילדותית, מקרב את פניו לשלה.
היא דחפה אותו ממנה בעדינות, נזהרת שלא ייפגע עם הראש בקיר "לך הביתה, אתה שיכור" אמר לו וקמה מהספה במהירות, מנערת את חצאיתה.
"החולצה שלך רטובה, רואים לך הכל מתחת, אני לא יכול להרגיע את ההורמונים" אמר באותו חיוך ילדותי וקם, תופס אותה במותניה ומדביק לה נשיקה רטובה.
קלואי התנתקה ממנו וניגבה את שפתיה, מסתובבת אחורה ונתקלת במישהו אחר "אחח!" צעקה ותפסה במצח שלה.
"הברמנית קלואי! זה טום, זוכרת?" אמר הבחור מולה, היא לא ראתה את פניו בבירור בגלל האורות המהבהבים אבל שיערה כבר מי הוא.
"יופי, אח שלך שפוך פה, קח אותו הביתה" מלמלה וניסתה לעבור מצידו אבל הוא עצר אותה לפני שזזה צעד ממנו.
"הוא הבעיה שלך עכשיו" אמר ונתן לה מפתח ופיסת נייר בידה "כתוב את הכתובת והכל" סיים ורץ משם לפני שהיא יכלה להגיב.
קלואי הסתובבה וראתה את ביל יושב על הספה ומפריח בועות רוק שהתפוצצו לו על השפתיים "איכס" סיננה ותפסה אותו בידו,
"הולכים הביתה, קיפודי" אמרה ומשכה אותו אל הדלת האחורית, "קוראים לי ב-ביל" מלמל בשכרות והיא גלגלה את עיניה, צועדת אל מכוניתה.
היא פתחה את הדלת "תיכנס בילי בוי" אמרה והוא נכנס, נדפק עם ראשו בגג "תיזהר על הראש, תינוק!" צעקה בעצבנות ותפס בראשו, מכניסה אותו אל תוך המכונית,
צועדת למקומה ומתיישבה מול ההגה, מתניעה ויוצאת מהחניה במהירות.
"את מ-מש יפה" אמר ביל ושיהק, מתחיל לזמזם מנגינות לא מובנות כשעיניו סגורות ועל פניו חיוך.
"ואתה ממש שיכור" ענתה והשאירה את מבטה על הכביש הסואן, מוציאה את הפתק מכיסה ופונה שמאלה בחדות, "אמא!" צעק ביל בתינוקיות וצחק בקול.
"תקתקת אותה?" שאל טום, לא מסיר את עיניו ממסך הטלוויזיה הצבעוני, דמויות משונות מרצדות עליו.
"לא ממש..." מלמל ביל בשקט, נוגס במשולש הפיצה, הגבינה הרותחת נוזלת למטה, הוא תפס אותה בידיו והכניס לפיו.
"אז אתה אומר לי שלא עשית אותה, כשהיית לך את ההזדמנות הכי טובה שיש?" שאל, מסובב את ראשו אליו ומגחך בזלזול.
"הייתי שיכור!" ביל הגן על עצמו, ולגם מבקבוק הקולה הגדול שעמד על השולחן, משתעל מעט מהגזים.
"כשאני שיכור אני יכול לזיין אפילו כלב!" התקיף בחזרה והכניס לפיו את החתיכה האחרונה ממשולש הפיצה של ביל.
"היי! זה שלי!" צרח והרביץ לטום על הכתף שלו, דוחף אותו ממקומו ובוהה בטלוויזיה.
"הא-יה!!!" צעק טום כמו באותם סרטי פעולה יפניים, מעיף את ביל מהספה וראשו נדחף עמוק בתוך הפיצה שהם הזמינו.
"שיט, אני לא אוכל את זה עכשיו" מלמל טום והביט בביל, שעדיין לא הגיב.
"בילוני? אתה חיי?" אמר בחיוך, נוגע בכתף שלו מעט, אבל הוא לא מגיב בכל זאת "פילוני מילוני חילזוני" המשיך והתיישב על הרצפה מול ראשו.
ביל הרים לאט לאט את ראשו, פניו מכוסות ברוטב עגבניות וגבינה, טום לא התאפק ופרץ בצחוק מתגלגל.
"אני ארצח אותך" לחש ביל אבל טום לא שמע, והמשיך לצחוק "אני ארצח אותך!!!" צרח לפתע וטום קם בבהלה, מתחיל לברוח,
"אתה יכול לברוח אבל לא להסתתר!" צעק ביל כשלא ראתה את טום בשום מקום "זה להפך, הומו אחד!" שמע לפתע את קולו מאחד הארונות.
"ידעתי את זה!" צעק כשפתח את דלתות הארון וגילה את טום עומד מכווץ עם חיוך מבוהל על פניו, מנופף בחולצה לבנה שתלויה על מקלון עץ.
"הפסקת אש?" חייך בתמימות וביל דחף אותו מהארון, קופץ עליו ומתיישב על צווארו וראשו כשפניו מופנות הצידה.
"מתי הספקת להשמין כל כך?" התלונן וצרח בכאב כשביל התמקם עליו בנוחיות, לוחץ על ראשו בכוח.
"מה אתה רוצה ממני?!" צעק טום בכאבים, מנסה להעיף את ביל ממנו בשארית הכוחות שנשארו בו.
"תתקשר עכשיו למישל ותגיד לה שאתה הומו" ענה ביל בחיוך זדוני "היית מת!!!" צרח טום והתפתל בכאבים, נעצר כשביל קפץ עליו 'בטעות'.
"זה או זה, או שאני מפליץ" אמר ביל בקלילות וצחק בלי קול, נהנה מהעובדה שטום לא רואה את פניו ברגע זה.
"לא!!!" צעק "תביא את הפלאפון שלך, רק תעוף ממני! הפלוצים שלך זה מיני-פצצות-אטום!" צווח ב פחד וביל קם ממנו, מחטט בכיסיו לזכר הפלאפון שלו.
"שיט" סינן ונשך את שפתיו בכעס "הוא אצלה, היא לקחה אותו כי התחלתי למתוח אנשים בפלאפון" אמר והביט בטום שהיה מאושר מהרגשת החופש.
"מי זה אצלה?" שאל במבט מבולבל, בוחן את ביל מכל המקומות "קלואי הברמנית?" המשיך בשאלותיו וביל הנהן.
"כן, יש מצב שאתה לוקח אותו ממנה?" שאל ב'פאפי פייס' , מחייך במתיקות.
"למה שאתה לא תלך?" נהם בעצבנות מכווץ את עיניו בכעס ומביט בביל, שנשאר עם אותה הבעה מעוררת רחמים.
"כי זה יהיה בושות, לך אתה, פליז?" אמר וטום נשף בעצבנות "טוב טוב, איפה היא גרה?" אמר טום לבסוף וביל צייץ באושר, מוחא בידיו בחיוך.
"האמת שאין לי מושג, אבל היא השאירה מספר טלפון" אמר והוציא חתיכת נייר מקופלת, מגיש אותה לטום והוא חייג את המספר במהירות.
"ברבי? ז'תומרת, קלואי? יש לי משימה סודית סופר-מסוכנת בשבילך, מוכנה להקשיב?" אמר בקול מסתורי וחייך.
***
אני ממש מקווה שאהבתם, השקעתי המון.
חופש נעים, חבר'ה 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: