every minute, every second, i'm here for you. but where are you when i need it? hmm..
לא מתייחסת למשהו ספציפי. הכל אצלי כללי.
אני פשוט מרגישה שכל האכפתיות הזאת מסביב היא..היא פשוט לא. זה לא זה. וחלילה שזה יפריע לי. אבל פשוט אם לא אכפת לכם, אל תעשו כאילו כן. זה צבוע. אם לא אכפת לי ממישהו אני לא אשקר ואגיד לו כ"כ הרבה פעמים שאני מתגעגעת ורוצה להיות לידו כשאנחנו לא ביחד, וברגע שניפגש אני אתעלם ואתחמק למקומות אחרים. זאת פשוט לא אני. אני יכולה להגיד שהתגעגעתי, אבל פה זה נגמר. זאת רק מינימום נחמדות. אבל אין סיבה להשלות בנאדם ש-actually אכפת לך. זה סתם חסר טעם. אבל מה אני משווה את כולם לעצמי? מנסה להוכיח לעצמי שאני מושלמת? אני בדיוק ההפך. פשוט סתמי.
another thing -
אני צריכה להשתלט על עצמי. להחליט אחת ולתמיד מה הבחירה שלי לחיים. אין הרבה אפשרויות, בדיוק 2. או שאני מקלקלת כל מה שעבדתי עליו 7 חודשים וחוזרת אחורה (וכולם יודעים לאן אני מגיעה), או שאני אקח את עצמי בידיים, אחליט שיש לי מטרות אחרות ואלך לפי זה. זה כבר משגע שאני משנה את דעתי כל שניה. חייבת להתאפס.
♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
