*הבלוג של דנה*

היום היתי מאושרת

אחרי תקופה החרא שעברתי

רק רגע קטן, טלפון  אחד , איש אחד.

עשה אותי מאושרת עד.. השמיים!!!

חברה שלי שגרה בבלוגריה  כבר.. 3 שנים

התקשרה, הקשר שלי איתה רוחף שזה ממש ככה:

מכתבים פעם ב..50 שנה

טלפון אחד פעם ב..100 שנה

ו..זה במשך 2 וחצי דקות.

בקיצור היא התקשרה להגיד לי ש..

יש לה מחשב ואינטרנט סופסוף !!!

ו.. שהיא אולי תבוא לבקר (אחרי 3 שנים)

שלא ראיתי אותי בכלל..!

 איזה כיף?!

יאי!!!

אז דוני אהבת חיי פוסט דבילי זה מוקדש לך 

סורי לא הייתי פה המון זמן.

התקופה האחרונה שעברה עליי הייתה לא קלה

עברו עליי המון משברים

אני שמה על זה זין .. לא מענין אותי!

כמובן שהחברות תמכו אבל לא עניין אותי מהם בכלל

שלא יחשבו אפילו שאני סתם פתטית חסרת עמוד שדרה

אני לפעמים כל כך שונאת את עצמי לפעמים...

עזבו עכשיו אני יוצאת יותר גרוע "רחמים על עצמי"

אבל דיי נשבר לי מעכשיו אני הולכת זקוף מעלה את הביטחון

העצמי ,לומדת חזק ומשתנה..  מנסה לחבב את מי שאני

לא שמה על ירידות , עלבונות, ציונים , בלאגן .

אני חושבת שזה כל כך לדבר ככה , לכתוב ככה, אבל במעשי ?

80% אני לא יעשה זה בדוק לא?

אבל ב20% שנשארו אני חייבת לעשות מאמץ.

אין לי כוח להתבכיין כמו איזו תינוקת..

ואין לי כוח ללכת בגישה של .. איך להגיד את זה?

אטומה ממש..

אז מחר יום חדש , מהלך חדש, חשיבה חדשה,

והלוואי שאצליח להגשים את עצמי מספיק

ולא לשנוא את כולם והכי חשוב את עצמי..

היום המורה דברה איתנו סוף סוף על הטיול

שנתי ..יואו אני כל כך מצפה לזה שזה מפחיד!

אני מפחדת להתבאס..=\ אוף למה אני לא אופטימית

עדדד הסוף?!

אבל אתם לא מבינים כמה תוכניות יש לי ולחברות שלי..

אירגנו אפילו כבר את הקבוצה שלנו :

אני ,לולי, נוש-נוש, בבוני והילוש..

ובעברית חח :

אני לוליטה חן מיטל והילה

אבל הרבה בנות רוצות להצטרף אלינו ומזה לא נעים לי

כאילו לשאר הבנות בקבוצה לא אכפת ממש כמו שלי אכפת

אני לא רוצה לפגוע בהן .. הם חברות שלי בכל זאת אבל..

אני רוצה להיות רק עם החברות הקרובות שלי ולא איתן

והן..הן חושבות ש.. שהם כן קשורות הדוקות ונואשות אלינו..

וזה לא ככה this not tha true

למה הכל לא יכול להיות פשוט יותר?

כאילו שכל מה שאני ירצה יהיה אחד-לאחד

אני לא רושמת שירים , אני כותבת מגעיל פשוט

אולי.. זה יעזור לכם לקלוט כמה שזה לא קשור שזה

סתם טיול אדיוטי.. זה לא קשור לטיול

החברות שלא איתי בקבוצה בעצם הציוו לי אולטימטום

חד וחלק.. חארות כאלה.. מה אני עושה?!

אכפת לי מכל  דבר

אני לא בן אדם אכזר

אבל את האמת קשה לומר

כי זה כואב..

אני לא רוצה לפגוע

אני גם לא רוצה לריב

רק רוצה להיות בטוב..

ולהמשיך לשיר..

כואב לי

המצפון עולה לי

הכול מתחיל לזרום

מה קורה עם כל זה

ואין שום פתרון..

מה אני יגיד לך ?

שתביני אותי נכון

שרק תחייכי חיוך נבון..

אני לא אנוכית

ולא רעה..

גם לא החברה הכי טובה

רק רוצה שתביני נכון

אבל אין פה הגיון..

מוצדק..