~האמונה הקדושה היא שלמות כל החסרונות~
|
 כינוי:
פלפלת=] בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2009
ממעמקים
בס"ד
~
יום שישי. לאחר יממה טעונה חוזרים מותשים מההלוויות.
שמונת הקדושים נטמנו איש איש במקום מנוחתו הוא.
ההתלבטות מכרסמת: לנסוע הביתה לחיק המשפחה החם והעוטף או להישאר שבת בישיבה?
ההחלטה נפלה- אני נשאר בישיבה.
תפילת ליל שבת. את השיר 'וזכנו לקבל שבתות' שבין קבלת שבת ל'ברכו' של ערבית מחליף השיר 'י-ה אכסוף'.
תושבי השכונה מגיעים בהמוניהם לחזק ולחבק.
סעודת ליל שבת. רבני הישיבה אוכלים עם הבחורים. אין כוח לשיר.
אווירת נכאים באוויר. אתה עייף פיזית, לאחר יממה ארוכה בלא שינה, מותש נפשית וסחוט רגשית.
הרב מגנס פונה אלינו: "מתי אתם רוצים שנדבר, הערב או מחר?"
"הרב אנחנו די מותשים. כולם רוצים ללכת לישון."
"טוב, אז נשוחח מחר."
הסעודה נגמרת. ברכת המזון. מתחילה שירת 'י-ה אכסוף' של ר' אהרון מקארלין, כמנהג הישיבה בתום סעודת הערב.
הניגון עולה בקושי רב על שפתותינו. מגיעים למילים " ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך".
"ויהיו רחמיך מ-ת-ג-ו-ל-ל-י-ם על עם קודשך". והמילים עולות ופורצות מאליהן.
חוזרים שוב ושוב. הנפש מתחברת. מתפרקת. והניגון עולה ומשתלהב. נוגע וכואב. ועוד פעם, וביותר עוצמה.
אברהם, שניצל בנס אחר שהמחבל ירה עליו, מוריד את ראשו ומתייפח.
הלל, שרק רגע לפני כן היה בספריה ויצא חצי דקה לפני שהמרצח נכנס, מתנועע בדבקות ופניו אדומות.
המילים מקבלות משמעות חדשה. כל אות מעוצבת מחדש.
השיר נגמר.
קול שקט ונוגה מתחיל 'תפילה לעני כי יעטוף'. עוד קול ועוד קול מצטרפים.
עולה היא השירה מתהומות הנפש של כל בחורי הישיבה.
" ה' שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא!! אל תסתר פניך ממני ביום צר לי!!!".
והמילים העתיקות נוגעות בך כל כך, מדברות מגרונך.
אתה מרגיש שכל מה שתאמר לא יבטא את המתחולל בנפשך כמו המילים אלו.
אווירה של קדושה באוויר... עצב ותקווה מעורבים זה בזה. כאב ואמונה נשקו.
וכך שיר ועוד שיר. אף אחד אינו קם. כולם מתפללים.
שרים את נגינת נפשם, את עצמם.
~
23:25. תפילת ערבית. שוב המאבק האין- סופי על מעט ריכוז.
"דווקא הלך לא רע" אני מנסה לשכנע את עצמי לסיים את התפילה כשאני עדיין במצב של הכרה.
"רק עוד קצת.." ושוב המחשבות נודדות ואני מרחף לי אי שם.
לפתע עולה באוזניי קול בכי. בכי שמנער אותי, מטלטל את נפשי, מזכיר לי מול מי אני עומד,
ומזכיר לי כמה אני רחוק מהעוצמה הזאת, כמה אני לא שם.
בכי שנותן לי כוח. כח לשנות את תפילתי.
בכי של 'סתם' תפילת ערבית.
הבכי של רועי.
רועי אהרון רוט ה' יקום דמו.
התפילה מוציאה אל הפועל והאור, אל החיים הגמורים, את הנכמס בהתהומות הנשמה. (הרב קוק)
עוד מעט שנה.. שנה מאז אותו יום נורא..
נסענו כל החברות לירושלים, להתפלל על תושבי שדרות.
פתאום צעקות, אמבולנסים, בלאגן נורא. "רוצו אל הכותל" אמרו לנו.
באותם שעות לא ידענו מה קרה, פיגוע. מחבל נתפס ועוד אחד נמלט.
אסור לצאת מהכותל. אין אוטובוסים.
התפילה המתוכננת משתנה בשנייה לתפילה קורעת לב. תפילה של בכי מעמוק הנשמה.
אני נזכרת עכשיו ודמעות זולגות מעייני. כל הבנות שבכותל נקרעות על האבנים הקדושות.
אני וחברותיי יושבות במעגל, שרות שירים להרגיע את הנפש. לזעזע את קרעי השמיים.
ואז ידענו, כולם ידעו. קדושים נרצחו, נרצחו על קידוש ה'. אבל למה?
כל כך קדושים, למה הם שממלאים את העולם שלנו בזכויות.? למה דווקא הם?
חזרתי לכותל להתפלל עוד תפילה, עוד תפילה שהתארכה. התארכה ולא נגמרה.
מילמולים של מילים לא מובנות, בכי בכי מיבב, ה' מבין ה' יודע מה הלב שלי אומר. מבקש.
זהו, אין מחבל שנמלט, רק מחבל אחד שרצח. יש אישור לצאת מהכותל.
אנחנו מרגיעות את ההורים שלנו, הכל בסדר חוזרים הביתה.
הפלאפון של עמר מצלצל, זה בן דוד שלה, הוא היה מעורב, כדור בריאות.
והתהלים ממשכים ומלווים אותנו הביתה.
כוחה של תפילה להאריך ולהציל חיים.
כוחה של תפילה לרפא כל חולים.
כוחה של תפילה לפרוץ שערים.
צדיקים, התפילה היא הדבר הכי חשוב שיש לנו, החיבור שלנו עם מלך מלכי המלכים.
שיהיה לכולנו שבוע נפלא. מלא תפילה.
אוהבת, גברת פלפלת.;]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
