~האמונה הקדושה היא שלמות כל החסרונות~

הפסתקי לכתוב פה כי אני מרגישה צבועה,

כי אני לא יכולה לכתוב שמות

ואת מה שאני מרגישה באמת

את הדברים שאני עושה או לא עושה.

משהו השתנה בחצי שנה האחרונה, לא אני, ההתנהגות שלי.

אני מדחיקה את מה שאני, כי אני רחוקה מה'.

יש משהו שאני עושה שמרחיק אותי מה'.

אני לא יכולה גם לעשות אותו וגם להתפלל כמו פעם,

אני מרגישה צבועה לעשות את זה.

לבקש לעצמי, לקרובים שלי.

ועד שאני לא יפסיק לעשות את זה אני לא יוכל לחזור לה'.

וכן, אני מדחיקה את הרגע, כי אני יודעת שהוא יגיע.

אז ככה שבנתיים אני כביוכל מרשה לעצמי.

אני זוכרת את התחושה הטובה הזאת, את היום היום שעובר בהרגשה עילאית.

את התחושה הטובה שיושבת בלב שאני בידיים שלו, של ה'.

שה' שומר עליי, ושאני יודעת שאני עושה כמיטב יכולתי להיות בת טובה.

ועכשיו עם זה איך אני יכולה? איך אני יכולה להיות צבועה להתעלם ממה שאני עושה ולדבר אליו כמו פעם?

אני עושה משהו לא בסדר, ואני יודעת את זה. אז איך אני יכולה לעשות כאילו כלום? כאילו אני בת טובה?

ככה זה, התרחקתי ממנו בגלל זה. ואני לא יכולה לרשות לעצמי לשוב אליו בצורה מלאה כמו פעם עד שאני יפסיק.

אני פותחת סידור ויודעת, יודעת שלא משנה כמה אני יתפלל ויגיד סלח לנו.

אני אשוב לעשות את אותו מעשה. אז איך אני יכולה להתכוון בתפילה? איך?

איף אפשר להתכוון בידיעה שאני יחזור לחטא.

לפני זה, אז, פעם, אני והוא היינו הכי קורבים שיש, בכל תפילה בכל מקרה רגעי בחיים.

בכל התלבטות, בכל החלטה. עכשיו קשה קשה.

קשה לי בכלל לפנות אליו, איך אני מעזה? הוא יודע שאני עושה דברים שהם לא בסדר.

אנחנו עכשיו מתקשרים עם מין חסימה כזו. מין תקשורות של מחוייבות כזאת שמוערבת בפחד.

שיש בה פחות רגש, של ברכה ותפילה מהירה כדי שלא יכעס יותר ממה שהוא כבר כועס.

אני עדיין אני. אני עדיין איתך ה'. אתה יודע את זה.

ברגעים של התפילה הזו אתה זוכר? בפולין. אצל הרבי.

שהחלטתי לשובר את המחסום ופשוט לדבר אלייך מכל הלב.

התחחנתי שתעזור לי לחזור בתשובה שלמה.

שתעזור לי להפסיק לחטא, שתעזור לי לעמוד בזה.

אני יודעת ששמעת, אבל איך אתה יכול לעזור לי כשאני לא עוזרת לעצמי.?!

לא איבדתי את כל מה שהיה בתוכי, את כל העלייה. זה עדיין נמצא בי.

זה יוצא ומתבטא כצריך. אבל לא מספיק.

אנחנו מדברים בלילה אני ואתה, אתה נמצא בחיים שלי יום יום.

אבל רק בגלל אותו חטא שחוזר על עצמו אני מפחדת אני מרגישה צבועה צבועה כלכך לפנות אליך.

כשאני הולכת לבית כנסת בשישי, שאני עושה משהו טוב אני שוב מרגישה את הקירבה את הקדושה.

אבל אז שוב זה מקלקל הכל, אני יודעת שזה לא בסדר מה שאני עושה.

יש תרגעים שאני חושבת שאולי אפשר בכל זאת, הינה אני מצליחה להתכוון בתפילה למרות זה.

אני יכולה להתעלם ממה שאני עושה ולהתפלל ולהתקרב.

אבל על מי אני עובדת? זה שהצלחתי להתחבר, זה שאני מתקרבת. זה לא הופך את הדברים שאני עושה לבסדר.

מה שאני עושה נראה לי כלכך נפלא ורע גם יחד.

אני יודעת שזה לא בסדר, אבל זה כלכך מרגיש נכון.. איתו..

והנה גם עכשיו אני בקושי יכולה להרשות לעצמי לכתוב את כל מה שיושב לי בלב.

אני אוהבת לכתוב פה, אני פשוט מחכה קצת לחזור לעצמי.

גברת פלפלת.