~האמונה הקדושה היא שלמות כל החסרונות~

איך נפרדים ממשהו שהוא כל עולמך..

איך אומרים להתראות בלי להזיל דמעה..

שהכל כבר הופך להמום כמו באזור דימדומים ואפחד כבר לא מבדיל מה הוא רגש ומהו שנאה

שיורדים למקומות עפלים מתנהגים כמו אויבים ושוכחים מול מי אנחנו עומדים..

ולמה זה צריך להיות ככה אני שואלת את עצמי?

אולי העתיד לא כזה מזהיר כמו שחושבים אולי הצפייה הגדולה לעתיד כלל לא ממשית, שקר.

אולי כל הדיבורים היו של ילדים קטנים, אולי הם עכשיו גדלו, גדלו וכבר לא הסתוונרו.

לא הסתנוורו יותר מסיסמאות וסליחות הכל כבר ירד למצולות אין שום משמעמות לדברים..

אין להם מקום כאן במציאות הכל נשכח בעבר, בעבר של הציפיות והחלומות.

אז איך בכל זאת אומרים שלום.? כשאתה יודע עמוק בתוכך שזה לא הסוף.?

כשאתה אומר להתראות אבל מצפה מבפנים בבטן.. להסתוונר שוב..

להרגיש רק רגש אחד, ולהאמין בסיסמאות..

גברת פלפלת.. חושבת לה על פרידות..