~האמונה הקדושה היא שלמות כל החסרונות~

יום העצמאות. יום אבל, הבל, או קדוש? / אוריאל גרינספן

חג המנגלים קוראים לזה. חלקנו לא קוראים לזה חג בכלל. יש לזה הרבה שמות. יש אנשים שמתיימרים לקרוא לזה יום אבל.

יום אבל?! יום שמסמל את החזרה לארצנו הוא יום אבל?! אחרי 2000 שנות גלות עם ישראל סוף סוף חזר הביתה... אחרי 2000 שנות גלות, עם ישראל יכול להגן על עצמו. יום אבל?!  כשיש כמות ישיבות בארץ שלא הייתה פה מעולם?! כשלא טובחים בישראל כמו בשואה, כמו במסעות הצלב, כמו בכל דור ודור שבכל יום מתו אלפים....עם ישראל חי וקיים!! איך אפשר שלא להגיד תודה לאלוקים?! איך אפשר שלא להגיד הלל?! אלוקים לא עובד אצלנו, ואנחנו לא מברכים אותו רק על הטוב בעולם. כתוב במסכת ברכות ובהלכה שאדם חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כששומעים שמישהו נפטר צריך להגיד: ברוך דיין אמת... אבא ששוכל את בנו, צריך לברך את אלוקים. לברך!! אבסורד לא? לא. יש לנו אמונה והיא תמימה. שלמה. אנחנו מאמינים בקב"ה ומודים לו גם על הרעה בחיים.  אנחנו מודים לאלוקים על כל מה שיש לנו!

אז יש דברים רעים במדינה. נוראיים אפילו. מסכים. טוענים שראשי הציונות שנאו דתיים. הממשלה מושחתת, התנתקנו מחבל עזה ומצפון השומרון, מקפיאים את הבנייה ביהודה ושומרון, יהונתן פולארד, גלעד שליט ושאר השבויים עדיין בשבי, כמות תאונות הדרכים בארץ נוראית, אחוזי מקרי האלימות והאונס גבוהים יותר מתמיד, דברים נוראיים.

אבל אף לא אחד מהדברים האלה הוא סיבה לא להודות לקב"ה.

כל השנה אנחנו מודים לה’ על שהוציא אותנו ממצרים. כשיצאנו ממצרים, עם ישראל חטא בחטא העגל ובחטא מי המריבה ובחטא המרגלים ובעוד דברים נוראיים.. אחרי חטא העגל הקב"ה רצה למחות את עם ישראל. למחוק. ולמרות זאת, אנו מודים לה' על שהוציא אותנו ממצרים. כי למרות כל החטאים שהיציאה ממצרים הביאה יחד איתה, אנחנו הבנים של הקב"ה, ובתור בנים, חובתנו להודות לה' על כל שנייה ושנייה בחיינו.

ולכל אלה שלא רוצים להודות על הרעה, לא חסרות סיבות טובות להודות לקב"ה. שיבוא אחד ויגיד לי שלצעוד בגאווה כל שנה במצעד החיים בפולין ליד הקברים, עם דגל ישראל, זאת לא סיבה מספיק טובה להודות לקב"ה.

זאת הנקמה שלנו בנאצים יימח שמם! שיש לנו מדינה! שאנחנו מהמדינות המובילות מבחינת כלכלה, תרבות, בטחון, השכלה.. זאת הנקמה!! שיש לנו מדינה! המנון, דגל, צבא! איך אפשר לא להגיד הלל? איך אפשר לא להגיד תודה?!

לא מבין...מצטער...איך אפשר ללכת ברחובות ארץ ישראל בכבוד ובגאווה, לגור בארץ ישראל, ללמוד תורה בארץ ישראל ולא להקדיש לפחות יום אחד בשנה להודות לשבח ולהלל את הקב"ה. פשוט לא מבין את זה.

ושזה לא יסתיים באמירת הלל. שכל אחד יעשה חשבון נפש עם עצמו. שיום העצמאות לא יהיה סתם עוד יום להתפרקות ולחגיגה.. שכל אחד יחשוב טוב לאן הוא הולך.. עם מי, איפה, ואיך הוא הולך לחגוג את החג הזה.

וגם אם יוחלט בסופו של דבר להעביר את החג בהופעות מטורפות עם בירה ועל האש, שכל אחד ינסה למצוא את הכמה דקות להכניס קצת ערך ליום הזה. מאמץ קטן. לשנות קצת את החג שלו. שיהיה קצת יותר יהודי. עם קצת יותר תוכן ערכי משנה שעברה. כי עם כל הכבוד לחג ה"ישראלי", אולי אפשר להכניס בו גם קצת מה"פן היהודי".

זה יכול להתבטאות בתפילה החגיגית בערב יום העצמאות, בעשיית מעשה טוב, בללכת לרקוד 10 דקות בבמה החסידית אפילו אם אתה לא הכי מתחבר, או אפילו בללמוד משהו קטן לכבוד החג. יש הרבה שיטות והרבה דרכים להעלות ברמה את יום העצמאות שלך. אז שכל אחד יחשוב בראש. מי אני?! ואיך אני רוצה שיום העצמאות שלי ייראה.

יום העצמאות. היום שבו עם ישראל השתחרר מגלות של 2000 שנה. היום הזה, ה' באייר, תש"ח. היום אליו ייחלו, קיוו והתפללו מיליוני יהודים במשך ההסטוריה. היום הזה, חג המנגלים?! 

(אוריאל גרינספן)