 כינוי:
פלפלת=] בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2008
וידוי
בס"ד
זה תקוע לי בראש כבר שנה,
ההחלטה שלא לספר הגיעה ממקום הכי כנה שיש.
אני לא יכולה להרוס את מה שיש בנינו.
הוא אומר שזה לא ישנה כלום, אבל אני יודעת שכן..
באיזשהו מקום העלמתי מידע ממנו, מידע שלא התכוונתי לספר בכלל.
ועכשיו זה מתפוצץ, הוא רוצה לדעת.
הוא שבור כשהוא רואה אותי בוכה על משהו שהוא לא יודע.
גם אחרי שאני יספר לו הוא לא יבין באמת כמה אני מתחרטת על זה.
אני באמת לא מבינה איפה היה הראש שלי באותה התקופה.
הייתי דתייה תמיד, אבל התנהגתי בלי לחשוב.
הדברים הכולכך נוראיים האלה לא נראו לי אסורים.
ההפך, הם נראו הכי מותרים שיש, והכי מובנים מאליהם.
רק עכשיו, בזכות ה' ובזכותו אני מבינה כמה זה היה טעות מוחלטת.
איסור חמור ביותר, דבר שלא עושים.
אני לא יודעת את מה להאשים, את זה שלא ידעתי כמה זה חמור?
או את זה שפשוט עשיתי דברים בלי לחשוב?
איך הגעתי לאותו מצב שרוב החברים שהיו לי היו בנים.?
איך הגעתי לזה שכל מי שהתחיל איתי כבר הפך להיות הידיד הכי טוב שלי.?
אותו מצב קרה אז, אין אחד שלא הבחין בזה.
קופצנית, סחבקית, טומבוי, חסרת טקט, רועשת, כולכך רועשת.
ראסות שמושכות את כל העיניים, חולצה עם הדפס ענק שאי אפשר לפספס.
מכנס ג'ינס הכי מגניב שיש, יקר? אז מה, העיקר מגניב.
צמידים שלא עוזבים אותי עד היום, מחברים אותי לאותו תקופה.
שבע חורים למעלה למטה באוזן ונזם עגול ויפה.
ווינסטון בתוך שני כיסים, אפילו שבהתחלה בכלל לא ידעתי איך.
נעליים? מי צריך אותם בכלל. הרצפה זאת דרך חיים.
אביב גפן, או כמה שהוא בא בטוב לכל מצב בתקופה בזאת.
הופעות, דרך חיים, מוזיקה, ה-חיים.
דוגית, גן עדן שעולים אליו כמה פעמים בשנה, ולא רוצים לעזוב.
שתייה, חצי כוס ואני כבר לא שם.
סמים? לא, בחיים לא, זה גדול עליי. זה לא אני. אבל פעם אחת חייב.
טרמפים שמסכנים את החיים בכל שנייה שעוברת.
חברים, חברים הכי טובים. סחבקיות מטורפת, חבריי אמת.
יוצאים ביחד לכל מקום, לכל הופעה, לכל פגישה בפרוזן.
וכולם מסתכלים, מסתכלים ומקנאים, נגעלים, נדלקים.
כל אחד בדרכו שלו, אי אפשר היה לפספס מראה כזה, אי אפשר.
כל זה לא בא מחוסר של צומת לב, או מחסור של אהבה.
ה' בירך אותי באהבה מהבית, מחברות וחברים,
הכל בא מחסור אמונה. מחוסר ידיעה מוחלטת.
החודש הזה בחיים לא כואב ומפחיד אותי כמה שהוא השנה.
אני פתאום מבינה כמה ה' צריך לסלוח לי, כמה אני צריכה את המחילה שלו.
למרות שעברה שנה והשתנתי מאז, השנה הזאת גרמה לי להבין כמה עוד יש להשתנות.
כמה שאני צריכה לפשפש בכל מעשה ומעשה שעשיתי בשנה הזאת וקל וחומר בשנים שלפניי.
ולא, לא לשכוח לא להדחיק יותר, להתמודד.
אני כבר לא שוקעת בעבר ובוכה עליו, אני ממשיכה דרכו. הווה ועתיד.
כמה עבודה יש לי בחודש הזה, להשליך את כל החטאים לאותה באר.
אותה באר שהייתי מגיע אליה כל שנה עם אבא,
וזורקת אליה שמות של חטאים, לא את החטאים עצמם.
השנה אני יזרוק הכל, את כל החטאים. יזרוק כל דבר שליווה אותי בשנה הזאת ולא עזב.
נכון עברה שנה, אני שונה. אבל זה כולכך לא מספיק.
מי אני בכלל? כמה חטאים כמה טעויות. וה' נתן לי הזדמנות לחזור אליו.
אז מי אני בכלל שיעיז להגיד שקצת קשה לי? אחרי ההזדמנויות האלה.
קשה, ואני רוצה שיהיה לי יותר קשה, שאני יעמול כולכך חזק.
שאני ירגיש כמה ה' יושב ומקשיב לכל תפילה, מילה וסליחה.
כמה החודש הזה חשוב לי, אני רוצה באמת להיות כולכך חזקה, להיות כולכך קרובה.
שהחודש הזה יתן לי פוש ענק לשנה החדשה.
זאת המטרה שלי בעולם הזה, לחפש את האמת.
זה לא סתם משפט, זאת האמת. הכל זמני, ואני רוצה לנצל את המיטב לעולם הבא.
אני רוצה לחפש בכל דבר את ה', לקבל כל דבר בהבנה, להגיע לתכלית.
הדרך שבא ה' ינחה אותי, זאת הדרך שבא אני ילך, לא משנה אם זה ישמח אותי או אם זה יעציב.
אני צריכה לשמוח מכל דבר שה' מביא לי, או מכל דבר שהוא מונע ממני,
כי ככה ה' רוצה, וה' הוא היחדי שיודע מה באמת טוב בשבילי.
לפעמים הצרות משתלטות עלינו חוסמות לנו את האוויר, אבל אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו,
שיש דברים גורעים יותר, ושיש אנשים שהיו נותנים את נשפם בשביל חצי ממה שיש לנו.
אני לא יבכה ויספר לה' כמה גדולות הצרות שלי, אני יספר לצרות שלי כמה גדול ה' יתברך.
איך אפשר להחדיר לאנשים שישמרו על עצמם, שלא יעשו טעויות?
מה אפשר לעשות עוד.? אתם לא רואים מול העיינים שלכם דוגמה חיה.
דוגמה של ילדה שטעמה אתה חיים הטובים, ילדה שצחקה על שמירת נגיעה. וחזרה לה' יתברך.
די תתעוררו כבר, קשר בלי שמירת נגיעה הוא קשר בלי ה'. הוא קשר בלי עתיד.
כמה אפשר לחזור על אותם הדברים, למה זה כולכך מובן מאליו שיש חבר אז צריך לגעת.?
כל הגשמיות והחומריות בעולם הזאת גרמה לקשר שאמור להיות טהור להראות נורא,
המציאות הכולכך פשוטה הזאת,: "שמה איך אפשר בלי לגעת,?" גרמה לנגיעות להיות כמובן מאליו.
נגמרו לי כבר המילים, נגמרו לי המילים לבטא כמה האמונה בה' חשובה לי.
כמה חשובה העובדה שלשמור נגיעה בקשר, זה עושה את כל הקשר לדבר הכי מדהים ואמיתי שיש.
גם אם קשה תשמחו שה' מנסה אותכם, שזכיתם שה' מתבונן במעשים שלכם, שהוא לא התייאש ממכם.
פתחו את האוזניים שלכם, תפקחו את העיינים שלכם, תפסיקו להגיד שקשה.
מה כולכך קשה? הטוב.? הדרך הטובה שה' בחר בשבילכם? התכלית שלכם? המטרה שלכם?
הרי בשביל זה ירדתם לעולם הזה, תפסיקו לתשתש את העיקר בכולכך הרבה גשמיות.
כלום אתם לא תקחו איתכם חוץ מאת הנשמה שלכם, שאותה צריך להאיר, לא להכעיר.
תפקחו את העיניים שלכם כבר, תתמקדו במידות קשות, אם קשה לכם זה אומר שבזה ה' רוצה שתדקדקו יותר.
ה' עושה דברים לאדם כדי להתענג מהתפילות והתחנונים שלו, כדי לזכות אותו.
פעם התסכלתי על זה בצורה שונה, הייתי מאשימה את עצמי ולא מוכנה לסלוח.
אומרת שהכל קרה בגללי, ושהלוואי שזה לא היה קורה בכלל. שלא הייתי כמו שהייתי.
אבל עכשיו אני מבינה שכל זה היה חייב לקרות, חייב לקרות כדי שאני יתחזק. כדי שאני אשוב.
אני לא מוכנה לוותר אפילו על דבר רע אחד אם יגידו לי שזה יגרום לי לא להגיע למה שהגעתי היום.
אין מקריות בעולם, הכל בהשגחה פרטית, ואני שמחה עם ועל הדרך שלי.
אני שלמה איתה סופסוף, אני יודעת שעצם העבודה של הידיעה הכולכך חזקה שנמצאת בתוכי,
בגלל מה שעברתי ומה שעשיתי, שווה הכל. שווה את הכל פשוט.
הידיעה הזאת שלא נמצאת אצל כל אחד, הידיעה שזה כולכך גשמי בשבילי. משמחת אותי.
מראה לי שהיה שווה לעבור כל דבר, כדי להגיע להתקרבות הזאת ולביטחון הגדול הזה שיש לי בה'.
כל יום יש את האפשרות לחזור בתשובה, כל יום מחדש אנחנו צריכים לחזור בתשובה.
ה' יורד אלינו בראש השנה, מתקרב כדי לראות את המעשים מקרוב.
מי אנחנו שנעיז לחטוא בכלל? מי בכלל יעיז לומר שקשה?
כשמלך כזה עצום וגדול עומד ושוכן בנינו. בנינו, בין בני ישראל, איזו זכות.
"פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו". (מדרש רבה על שיר השירים).
"שובו אליי ואשובה אליכם"
זה לא רחוק מאיתנו, לא בשמיים ולא מעבר לים, וזה לא, לא בלתי אפשרי.
זה אפשרי, הכי אפשרי שיש. לעזוב עולם שלם, דרך חיים שלמה ולחזור לה' יתברך.
חבר'ה בבקשה תנסו לקחת מהדברים שאמרתי, מהדברים שסיפרתי על עצמי.
זה לא היה קל לפתוח הכל ככה, אבל זה שווה את זה, אם זה יעורר משיהו.
ללמוד מטעויות של אנשים, ואז אפילו ללמוד ולקחת לעצמך דברים משינוי לטובה של אנשים.
לא לחכות לנפילה בשביל להגיע גבוהה יותר. ליזום עלייה ועוד עלייה.
~
מצאתי
את עצמי היום.
מצאתי את עצמי, וברחתי. אבל משהו משך בי לאחור,
קול של סיבה ששכחתי שהיתה לי,
כל מה שאני יודעת שאתה לא כאן כדי להגיד, מה שתמיד נהגת
להגיד,
אבל זה כתוב בשמים הלילה...
אז אני לא אוותר. לא, אני לא אכשל,
מוקדם מכפי שזה נראה החיים מסתובבים,
ואהיה חזקה, אפילו כשהכל משתבש,
כשאעמוד בחשכה עדיין אאמין, שמישהו משגיח עליי.
ראיתי את האור הבוהק. והוא מאיר על הגורל שלי, מאיר כל הזמן.
ולא אפחד לעקוב לכל מקום שזה ייקח אותי אליו.
כל מה שאני יודעת זה, שהאתמול נעלם,
וכעת אני שייכת לרגע הזה, לחלומותיי.
אז אני לא אוותר. לא, אני לא אכשל.
מוקדם מכפי שזה נראה החיים מסתובבים,
ואהיה חזקה, אפילו כשהכל משתבש.
כשאעמוד בחשכה עדיין אאמין, שמישהו משגיח עליי.
וזה לא משנה מה יאמרו האנשים, זה לא משנה כמה זמן זה ייקח,
האמן בעצמך ותעוף.. גבוה..
זה רק משנה כמה אמיתי אתה. אתה אמיתי לעצמך, ועקוב אחר ליבך.
אז אני לא אוותר, לא,אני לא אכשל.
מוקדם מכפי שזה נראה החיים מסתובבים,
ואהיה חזקה, אפילו כשהשכל משתבש.
כשאעמוד בחשכה עדיין אאמין,
שמישהו משגיח, מישהו משגיח עליי.
~
אני נוסעת לירושלים, אוהבת, גברת פלפלת.
| |
לושים פווראבר!
בס"ד
פנים אל מול פנים.
כשהעיניים שלנו נפגשות, הן פשוט לא רוצות להיפרד..
אני בוהה בעיניים הכחולות שלו, העיניים הכולכך יפות האלה..
וחושבת לעצמי אם הוא באמת מבין מהשתיקה שלי כמה אני אוהבת אותו.
כשאני מסתכלת לו עמוק בעיניים, ומתחילה לחשוב על העתיד שלי איתו.
הלב עוד שנייה יוצא מהחזה מרוב האהבה הענקית הזאת שאני מרגישה כלפיו.
כשהוא מתקרב אליי ואומר לי כמה הוא חולה עליי, אני שותקת,
שותקת ומנסה לעכל כמה זכיתי במישהו כולכך מושלם..
"לא משנה מה יקרה בסוף, אם נתחתן או לא אם נשאר חברים או לא, אני תמיד יהיה איתך"
כשהוא אמר לי את זה, העיניים שלו נצצו כולכך.
"ביחד לתמיד?" "לתמיד, לא משנה מה.."
אני מוכנה להתעורר מולו כל החיים, לראות את העיניים ואת החיוך שלו כל בוקר.
הפחד שהיה מצד אחד לאט לאט נחלש, ומצד שני מתחזק.
הוא איתי, דואג לי, אני מרגישה הכי בטוחה איתו בעולם,
אבל מצד שני אני מפחדת לאבד אותו, אני רוצה אותו איתי לתמיד.
בחיים לא הרגשתי ככה לאף בן, זה הדבר הכי מיוחד שקרה לי בחיים.
הדבר הכי קדוש, טהור ומחזק שזכיתי לקבל מהקב"ה.
איזו יראת שמיים ענקית יש לו, הוא מדביק בי את התכונות הכולכך קדושות שלו.
אנחנו ביחד שנה, וזאת השנה הכי טובה שהייתה לי כל חיי,
שנה של שינוי עצמי, שנה של התבגרות, שנה של התקרבות עצומה לה',
הכרנו כולכך שונים, הכי שונים בעולם. ולאט לאט השוני בנינו מצטמצם..
אני מכורה לקול שלו, לצחוק שלו, למבטים שלו.
אני עוצרת נשימה שהוא יושב לידי ומצייר לי בצורה הכי יפה בעולם איך יראה העתיד שלנו ביחד.
העתיד הכי יפה בעולם, עתיד מושלם יותר ממה שאי פעם חלמתי.
הוא היחיד שהכי מבין אותי בעולם, שיודע לקרוא אותי בשנייה.
שאהב ואוהב אותי תמיד, אז ועכשיו. ומנסה לעשות אותי בן אדם טוב יותר.
אני לא רוצה בלעדיו, טוב לי איתו, טוב לי כמו שבחיים לא היה לי טוב עם מישהו.
הקשר הכי טהור וקדוש שאי פעם זכיתי לקבל, פשוט זוג משמיים.
אני מתגעגעת אליו בכל רגע שעובר ביום..
אני אוהבת אותו עד השמיים וחזרה..
אנחנו..
תודה שבאת.. שבאת והצלת אותי, איזה מזל שבאת, בדיוק שכבר עמדתי לוותר.
אז אתה באת.. שבאת, והצלת אותי, או כמה טוב שבאת, בדיוק שכבר הרמתי את ידיי.
לילה טוב, תחייכו תמיד,;]
אוהבת כולכך מלא, גברת פלפלת..
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
