הקדמה קטנה לפני,

אם מישהו קורא כאן (למרות שזה לא נראה סביר)

תראו נוכחות, באמת הייתי רוצה חוות דעת על הסיפור,

אני לא יודעת אם הוא טוב, נחמד, או לגמרי גרוע..

אשמח לשמוע דעות של אנשים.

הגעתי לבית החולים והבחנתי באמא יושבת על כורסא בחדר ההמתנה.

"מה קרה? איפה הוא?" שאלתי את אמא

"הם לא מדברים. הכל מעורפל." ענתה לי, עיניה היו נפוחות ואדומות. היא נראתה תשושה.

"את נראית נורא אמא"

"תודה, גם את נראית מקסים" ענתה בחצי חיוך.

"לכי לקנות לך קפה, אני אשאר פה, אודיע לך אם יהיה שינוי. מבטיחה."

"טוב, אולי באמת לא יזיק לי קצת אוויר"

ישבתי על הספסל ובהיתי בחלל. צירוף מקרים קצת מפחיד.

הפריצה לדירה מאתמול עוד הטרידה את מחשבותיי. איך יכלו לדעת? רק אני יודעת ואבא יודעים. זו הייתה תעלומה מפתיעה בצורה רעה.

רופא צעיר קטע את הירהורי, וחיפש את "גברת ברקוביץ",

"זה בסדר, אני הבת שלה, תעדכן אותי, מה קורה?" יריתי אליו בלחץ.

"אני מצטער.." הוא שינה את הבעת פניו.

רק אל תגיד את זה, רק אל תגיד את זה, התחננתי בליבי.

"לא הצלחנו להציל אותו"

החוורתי, התיישבתי. לא ידעתי איך להגיב. בהיתי ברצפה.

"סיבת המוות לא ידועה לנו, אנחנו צריכים את אישורה של גב' ברקוביץ' על מנת לשלוח אותו לנתיחה ולדעת מהי סיבת המוות"

לא שמעתי אותו כמעט, לא הקשבתי, כל הצלילים מסביבי נחסמו.

יכולתי לשמוע רק את המחשבות שרצות וקודחות לי בראש.

הפריצה והמוות, צירוף מקרים מוזר, או שאולי כמו שאומרים, אין כזה דבר צירופי מקרים?

הלוויה הייתה קשה. אבא היה איש טוב ואהוב, היה לב לו רחב ואנשים אהבו אותו. הרבה דמעות. טלי התפרקה על כתפו של יואב ואני בכיתי בצד, לבד.

בהתחלה הפריצה והתקיפה, עכשיו אבא, 'איזה צרות עוד מחכות לי?' הרהרתי.

אהבתי את אבא, היה לי קשר מיוחד איתו. לא האמנתי שככה פתאום הוא איננו יותר. המחשבה על זה החלישה אותי.כשהסתיימה הלוויה נסענו לבית הוריי, לשבת שבעה.

המון אנשים הגיעו לניחום האבלים, חברות, מכרים של טלי ויואב,

חברות של אמא מהקאנטרי, מכרים של אבא, אנשים מהעבודה,

לא היינו לבד, אבל הרגשתי ככה, הרגשנו שננטשתי, אמא בעולם משלה, טלי עם יואב, אבא כבר לא כאן.

ישבתי בצד ודיברתי עם יעל, פתאום קלטתי את מבטה של אימי. פניה היו חיוורות, היא הייתה בטלפון.

עיניה נפתחו לרווחה, היא נראתה כאילו חטפה הרגע התקף לב. מיהרתי לקראתה,

"אמא? מה קרה? הכל בסדר?" אמרתי בקול מודאג ומבוהל.

"זה.. זה אבא שלך.." אמרה בגמגום.

"מה איתו?"

"הוא.. הוא מת.."

"מה? ברור שהוא מת. אמא מה קרה??" לא הבנתי מה נפל עליה

"הוא מת.. הוא מת כי הוא הורעל".