יואו איך השתנתי, אבל בפנים בפנים אני אותו בסיס, אותו קקה, וכשהבסיס קקה הביניין יקרוס.

הכי מצחיק אני באמת במרחק של שניות במעבר "כביכול" חשוב בחיי, מפוינט A לפוינט B ואז פוינט C. בפוינט C אני כבר שם, בלי ניסיון, בלי ברירה.

חוזה לעצמי התאבדות בגיל 25 בקפיצה מביניין גבוה, אפילו 23 ככה. 

עכשיו סוף סוף אני רואה שאין לי עתיד, שאני לא יודעת מה אני העשה בעולם וממה אתפרנס וזה מלחיץ כי אני אהיה אומללה בסוף וכל מה שיש לי זה תקווה שתהיה לי חברה מספיק טובה וגואינג שתיקח אותי לאנשהו איתה.

אני נועדתי להיות פרטנרית מסעות, אני לא לונרית, גם אם אני נראת ככה ומתנהגת ככה, בתוך תוכי אני יודעת כמה אני צריכה בן אדם אחד שהוא שווה אלי ואני הבן אדם העצוב המאושר בעולם. אבל פאק השבוע הזה ירק לי בפרצוף בצורה הכי ערסית שיש, הלכתי לתומי לאיזה יעד כלשהו וחשבתי בשיא התמימות לעצמי, עם חיוך חמוד מרוח על הפנים "החיים שלי ממש בסדר.." ובום. יאללה בוא נארגן לה שבוע בו כל הביטחון העצמי שהיא השיגה לעצמה בחודשיים האחרונים יעלם כאילו הוא לא נברא, נארגן לה סקפטיות לגבי העתיד ונדאג לזה שלא יהיה לה ראש רגוע יותר. ואלק תודה כוסעמק. 

איזה זוועה, ואני שכחתי מה זה לבכות כבר מרוב יאוש, לא בכיתי בחודשיים האלה ואני צוחקת עם עיניים רטובות וגוש בגרון, הגוש הכואב הזה. ואני מנסה להיות בסדר עם כל העולם ולעשות סגירת מעגל ולמצוא חברים חדשים כי אני מרגישה נורא בודדה מהר ואוזל לי הזמן ואני צריכה את זה כי כרגיל אני תמיד מאחרת למסיבה שנקראת "התפתחות חברתית תקינה לגיל" ואני עושה הכל מהר וטק טק טק, עוד חוויה, עוד חוויה, סטוץ, ריקודים, שתיה, שינה, יאללה יאללה עוד 13 ימים אני אה אה אהההה. 

אבל לא הכל נעצר ביום אחד שאני לבד בבית כל היום וזה נורא, זה אבידה למוח, אסור לי לא לא לדבר עם בני אדם כי אז אני פשוט נעלמת, מתאדה, "מי אניייי, שמישהו יצטרך אותייי, אני כל כך טובהה ונחמדה תעשו איתי משהו" ואני נואשת ללראות אנשים, נואשת למפגני אהבה אפלטוניים.

אני הבן אדם היחיד שישב עם אדם שפגע בו עשרות פעמים והשפיל אותו ואז יראה אותו סובל מזה שהוא לא יכול, אסור לו, אני אשב איתו 3 שעות בלילה, אני העיר אותו משינה ואזיין לו בשכל והוא לא יזיין אותי. 

ולמה למה רק המכוערים חופרים לי עם כל הכבוד תהיו חברים שלי אני הריי בודדה, אבל גאד דאמט אני צריכה מערכת יחסים כי אני נידי אז פאק ולא אכפת לי להתלונן על זה כי אני רוצה לבזבז למישהו את הזמן ושהוא יבזבז לי. אבל גאד דאמט אולי מגיע לי מה שמגיע שזה הפלאן הזה של הקפיצה מביניין.

23 here I come

נ.ב: תמיד אחזור לבלוג המזדיין הזה ב5 בבוקר ביום חשוב.