לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2008

להדחיק להדחיק להדחיק


אחרי שהפוסט הקודם כלל את השורות הראשונות משיר של הביטלס, תכננתי לכתוב פוסט על כל הדברים ההזויים שקורים לי בעבודה...
אבל אני לא יכולה להתעלם מהערב.
חזרתי הבייתה בסערת רגשות, שלא חשבתי שתקרה.
אני כבר מעבר לזה. אני יודעת שאני מעבר לזה.. אז למה כל פעם מחדש אני נופלת לבור הזה?

ואני לא יכולה לדבר על זה ככה במלים.. לא יודעת למה.. מפחדת להודות בזה אולי... מפחדת שאנשים לא יבינו אותי.. אפילו לא עם החברות הכי טובות שלי. אבל אני יודעת שהן קוראות פה, אני מקווה שתבינו..

אז ככה.
בנאדם אחד שבאמת אהבתי. הרגשות היו כל כך חזקים.
והוא אהב אותי.
היו רגעים שפיקפקתי בזה. כבר אחרי שנפרדנו.. שהיינו ביחד לא פיקפקתי בזה לרגע.
היום אני יודעת. למרות כל מה שהוא עושה.. הוא אהב אותי.
אני הייתי שלו, והייתי מוכנה להיות שלו עוד הרבה זמן.
אבל העולם הפגיש שתי נשמות שכל כך שונות אחת מהשניה, שהיה ברור לכולם [חוץ מלי אולי...] שזה יתפרק.
אם היינו נשארים יחד, ביום שני הקרוב היינו אמורים לחגוג שנתיים.
גם נפרדנו וחזרנו לא מעט.
קשר כושל ללא ספק.
ובכל זאת אהבתי אותו נורא.
והוא גרם לי להרגיש הכי טוב בעולם.
הוא היה קורא לי "נסיכה שלי".
אבל זה נגמר.
כנראה שזה היה לטובה.
אבל אני לא מתחרטת על הקשר הזה אפילו לשניה.
התחלנו בתור ידידים. וקיוויתי שנשאר ידידים טובים גם אחרי. אבל הוא משגע אותי וקשה לי איתו.
בהתחלה היה נורא קשה לי להתגבר עליו. לא יכולתי לחשוב על עצמי עם אנשים אחרים.
והיום- היום אני כבר מעבר. לא חושבת עליו ביום יום... נכון אני עדיין שומרת איתו על קשר כי הוא אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי לתקופה, ואם הוא יעלם לגמרי אני חושבת שהוא ייקח איתו חלק ממני..
היום נשברתי. [בפנים, העולם לא יודע]
לחברה שלי הייתה יומולדת והיא חגגה באיזה דאנס בר שקרי..

אני הייתי, כל החברים היו. גם הוא היה.
אני רוקדת [פאקינג דאנס בר, לא?..] ואני רואה שהוא מסתכל עלי. כמה פעמים. טוב.. לא משנה.
באיזה שהוא שלב בערב רצה הגורל וישבנו אחד ליד השני.
אנחנו מדברים והכל טוב ויפה.. ואז יש איזה שיר מזרחית שקרי.. עם שורה כלשהי "כמה יפות עינייך" והוא שר אז זה ומלטף אותי כזה ליד העין.
פאק יו.
ואני הייתי בטוחה שדי כבר. שכבר אין לו את ההשפעה הזאת עלי.
ואני מגלה שאני מתגעגעת למגע שלו, ולריח שלו. ואני כועסת על עצמי- למה?! למה?!...
אני שונאת את זה. שונאת את זה.

שונאת אותו.
שונאת אותי.
אבל העיקר שכלפי חוץ הכל בסדר. ואף אחד לא רואה מה שקורה שם אצלי באחורה אחורה של הראש.
רק המחשבות שלי עם עצמי.

 

נמאס לי.
זוז..

נכתב על ידי zuz , 15/11/2008 04:24   בקטגוריות כייף, תהיות, אהבה ויחסים, עבודה, פסימי, שחרור קיטור  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  zuz

בת: 36




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לzuz אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על zuz ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)