הייתי קוראת לעצמי בחורה חברותית...

יותר מזה.. הייתי קוראת לעצמי People person.

אני מסתדרת עם אנשים בלי בעיות.

אז למה, תסבירו לי בבקשה- אני לא מצליחה להסתדר עם הבחורה האחת שאני מבלה איתה את הבקרים שלי כמעט כל יום?..

ניסיתי.. הייתי נחמדה אליה.. הקשבתי לכל השטויות שהיא מוציאה מהפה שלה. [וזה הרבה]

אגרתי בפנים את כל הכעסים על האגואיזם שהיא הוכיחה בכל משפט שני שהיא אמרה ["להוליד ילדים?? בחיים לא! זה תוקע את החיים!" "אמנים הם עם אגואיסטי.. אני יודעת.. גם אני כזאת היהיהי"]
וממש עצרתי את עצמי מלהכות אותה כשהיא דיברה בזלזול על מוות של קצין בעזה ["אה עוד קצין הלך?.. טוב זה המחיר שאנחנו צריכים לשלם"]

אז החזקתי את עצמי, לשמור על אוירה טובה בעבודה. והייתי מתמרמרת לחברות שלי על כמה קשה לי איתה ושהיא לא מקשיבה לדברים שאני מבקשת ממנה, ושהסדר עדיפויות שלה בעבודה מעוות ובכלליות על זה שהיא טיפשה..

אבל לשנות את עצמי?.. אני לא מסוגלת. אני בחורה צינית מטבעי והיא בחורה טיפשה מטבעה. פשוט לא הבינה שאני צינית!

ומתי שהוא הכל היה חייב להתפוצץ. היום.

באיזה שהוא שלב ביום משהו התלקח בינינו והפסקנו לדבר.

ואז הבת של הבטס באה ואיכשהו הגענו לשיחה של שלושתינו שהחצופה הזאת אומרת לי שאני רעה בגלל שאני צינית.. ושאני לא מדברת איתה. והיא מדברת ומדברת ואני שותקת ומסתכלת עליה.

ואני מרגישה את הזעם עולה מתוכי ואני עוצרת אותו שניה לפני שאני מתחילה לצעוק עליה שברור שאני לא מדברת איתה. שהיא טיפשה ולא מבינה כלום מהחיים שלה, והיא לא מעניינת אותי.. ובעיה שלה שהיא מפרשת את הציוניות שלי כרשעות אבל אני לא מתכווונת להשתנות ובטח שלא בגללה.

ופשוט הסתכלתי על הבת של הבוס ואמרתי שהיא מוציאה אותי מדעתי [כבר סיפרתי לה מה אני חושבת עליה].

וזהו בשאר היום היא הכינה לעצמה תה [כי היא מקציפה חלב כמו בהמה...] ובלסה גביניות.

אז אני שונאת אותה ואני מעדיפה לעבוד לבד בשעות של הלחץ במקום לעבוד איתה שניה!
גם הלקוחות אומרים שהיא לא נעימה.. והבוס גם לא מתה עליה.

נראה מה יהיה...

ובשינוי חד- יום רביעי חגגתי יומולדת 21.

לרוב אני סובלת בימי הולדת. אבל זה היה יום הולדת מעולה. יש לי חברות מדהימות ואני מתה עליהן!

יש לי המון מזל שזכיתי להיות חברה שלהן!