מידי פעם, אחרי חודשים שאני לא כותבת, אני חוזרת. למה? לפרוק... זה פתאום מתחיל להראות לי טיפשי. לבוא ולכתוב פה את כל מה שאני חושבת או מרגישה, ולרוב רק כשרע. וזה תמיד קורה ברגעים האלה שאתה מרגיש הכי לבד בעולם, ואין לך עם מי לדבר.. ואולי לכתוב פה ולהוציא הכל יעזור, ותגובות של כמה אנשים שאתה לא באמת מכיר יוכלו להעלות לך חיוך על הפרצוף.
ואני לא יודעת גם איך להתחיל. כי תמיד שזה בתוכך אתה מרגיש שזה הכי קריטי, ונורא. ואז שאתה בא לפרוש את הסיפור מול מישהו אחר, הכל פתאום נראה נורא טיפשי או קטנוני. ועדיין, זה משהו שהשפיע עלייך עד מאוד.
ובכל זאת, בימים אלו שאני מרגישה שזו אני נגד העולם אני חייבת לשבת כאן, במקום ללמוד למבחן [יפים הם חייה של סטודנטית], ולכתוב את מה שיש לי לומר אבל אין לי למי.
אז הרשו לי לספר שפעם היינו מס' חברים מאושרים, שמחים וטובי לב. וכמו בכל "חבורה", דברים משתנים, יש ריבים, אנשים מתרחקים.. ואני תמיד ידעתי שאני נשארת בגרעין הטוב. לפחות ככה חשבתי. לאחרונה אני מתחילה לפקפק בכך.
אני מרגישה שבגלל בחור אחד, כל החיים שלי התהפכו.
הבחור הזה הצליח, בדרכים שאינן ברורות לי, להשפיע על מספר חברות שלי. וגרם גם לריבים ביניהן בגלל זה. מה שיצר מצב שאני עומדת באמצע של כל הסיפור, באמצע של הקרע שנוצר. כפי שניתן להבין פיתחתי לעצמי טינה כנגד הבחור איפה שהוא עמוק בפנים. הוא גרם להפרדה בין חברות מאוד טובות שלי. ואני זאת שהייתה צריכה להתמודד עם השברים שהגיעו מכל הכיוונים.
והבעיה האמיתית היא שגם אחרי שהבחור התגלה כמניאק מושלם, הן ממשיכות ללכת אחריו בצורה עיוורת, ומשאירות אותי איפהשהוא מאחור. מיואשת ומתוסכלת.
הבחור הזה גם אוהב שהכל נעשה בדרך שלו, ואם לא- מתקפת עצבים שרק ילד בן 3 שלקחו לו את המשחק המגניב בגן יכול לייצר. אז אתם יכולים להבין שבעקבות זה, כולם הולכים על ביצים לידו, נזהרים ממנו, שחס וחלילה לא יתעצבן ויחליט שהוא לא רוצה לדבר איתך [בוגר!].
ואני? שיקפוץ. אין לי בעיה להגיד לו בדיוק מה שאני חושבת ושיתמודד עם זה. שיגיד לי שהוא לא רוצה לדבר איתי, הוא לא מפחיד אותי. מה שכן מפחיד אותי, זה שאני יודעת שאיפהשהוא החברות שטוענות שאני החברה הכי טובה שלהן, יבחרו בטובתו. [אומרים שהאהבה עיוורת.. אבל עד כדי כך?..] ואני רואה את זה גם בדברים הכי קטנים. וזה כואב לי. וזה מתסכל אותי שאני לא יכולה להגיד להן כלום. הן צריכות לקבל כאפת מציאות כל כך חזקה שתעיר אותן.  אבל אני לא זו שמתכוונת לתת אותה. מישהו מתנדב?...