יום א' קיבלתי גימלים... איזה יופי איזה כייף!

בנוסף קבעו לי תור [דחוף!] לאורתופד להיום...

יופי! למישהו באמת אכפת ולא חושב שכל מה שאני באה לעשות זה להוציא גימלים!

ממש מאמינים שכואב לי! כל הכבוד להם!

ההרגשה הייתה טובה.. אין מה לומר.. סוף סוף יש קצת אמון!

והיום- האורתופד הזה... בא לי להרוג אותו..

בקושי בדק אותי שתי דקות ומיד זרק עלי קופסאת כדורים משככי כאבים.

על מה? למה?...

מה יש לי?.

חשבת אולי לבדוק את זה יותר לעומק?..

יופי, להקל על הכאב זה אחלה פתרון, אבל מה בדבר זה שאני לא מסוגלת לזוז?.. בקושי הולכת...

ומה עם לבדוק מה באמת יש לי וממה הכאב נובע כדי לדעת מהו הטיפול הנכון?!.. על זה לא חושבים?..

אני מצטערת מאוד שאתה צריך לראות מליון חיילים ביום שדורשים פטורים וגימלים, אבל אני באמת רוצה לפתור את זה!

יופי.. אז עכשיו לא יכאב לי, אבל שיגמרו הכדורים והכאב יחזור?.. מה נעשה אז?

תפוצץ אותי בכדורים עד השחרור?..

נכון, אמנם זה עוד שישה חודשים [ויום...], אבל לא נראה לי שזה בריא לקחת את הכדורים האלה במשך חצי שנה.

נמאס לי שמתייחסים לבעיות של חיילים בביטול שכזה..

לא כל חייל בא למרפאה בשביל להוציא גימלים...

וחוצמיזה לא הייתי מתאמצת בשביל גימלים עד כדי כך.. הייתי הולכת על "אני מקיאה כל היום" וגומרת עם הסיפור אצל האחות...

לא הייתי הולכת וממציאה סיפור מונפץ על כאבי גב כ"כ חזקים עד שהם משתקים אותי כדי שיקבעו לי תור דחוף לאורתופד...

נמאס לי...

ובנתיים אני שוכבת עם כאבים במיטה..

האם אכפת לו?...

בברכת- מוות לרפואה הצבאית,

אני.