תנסו לחשוב איך זה שהכל רגוע. הכאב עמום כ"כ שבקושי שמים לב שהוא שם.

וסוף סוף הראש מתעסק בדברים אחרים.

אחרי כ"כ הרבה זמן שכל מה שהעסיק אתכם זה איך לעצור את הכאב!

אז אני מצאתי את התשובה שלי. לפחות לכאב פיזי.

זריקת וולטרן.

היום הרופא החליט שזה הפתרון, אחרי שהוא שם לב לעובדה שאני בקושי זזה.

זה נשמע לי קצת מלחיץ בהתחלה, כי זה חומר חזק. אני עד כדי כך שבורה?!

מסתבר שכן.

באיזהשהוא שלב ביום פשוט הרגשתי יכולת לזוז שוב! ללכת בקצב נורמלי!

הרגשתי כ"כ טוב שאפילו סידרתי את השידת איפור שלי. [זה לא קורה בדר"כ... אני מאמינה שבלגאן זה דרך חיים :)] *גל, אל תהרגי אותי על זה*

בקיצור, פאן פאן.

עד מתי החומר הזה אמור להשפיע?!...

ערב פנאן,

זוז, שכרגע לא סובלת מכאבים :)