טוב, אז הייתי צריכה להודות בזה מתישהו...

אחרי שבוע וחצי בבית עם יכולת תזוזה מאוד מוגבלת, אני חייבת לומר:

אני מתגעגעת לבסיס...

טוב נו.. לא בדיוק לבסיס...

למרכז שלי...

ולא לעבודה עצמה, חס וחלילה.. שלא תבינו אותי לא נכון!

להווי, לאנשים...

כן, כן... אני מודה.

כייף לי בבסיס [אם אני מתחמקת למדורים האחרים ומעבירה את הזמן עם האנשים שם.. חח]

אז זהו.. היום זה היום האחרון של הגימלים שלי.

מוזר.. אני לא באמת רוצה לחזור לבסיס [האם יש חייל שפוי שרוצה לחזור לבסיס?!]

אבל כן בא לי ללכת לשם לכמה שעות ולהיות עם האנשים :)

**

עכשיו דיברתי עם המפקד שלי.. גם מחר אני לא מגיעה לבסיס... ד', או ג' אם האחראית מרפאה תחליט לתת לי עוד ג'...

אני נרקבת פה! בא לי לצאאאאתתתת!! גאד!...

אני רק מחכה לרגע שאני אצטרך להתלבש ולהתאפר!

הייתי מאוד מאושרת לצאת היום לבדיקת סיטי :)

[שאגב, אם תהיתם, התוצאות לא מזהירות!]

ובנוסף בא לי לראות אותו ובסיס זו אופציה מאוד פשוטה לעשות את זה :P

יש צדדים חיוביים ושליליים לשרת יחד באותו מרכז!...

אני בטוחה שאין צורך לפרט א כולם כאן ועכשיו...

**

ידיד ממש טוב שלי שאני ממש ממש אוהבת קיבל היום דרגות! [סג"מ.. אחח איזה צעיר :):)]

ממש רציתי ללכת, אבל ממש לא יכולתי.. בעע..

איזה חמוד הוא.. הקצין הראשון ב"חבר'ה"...

כמה שאני אוהבת אותו :)

בקיצור,

שיהיה לכם אחלה לילה!

זוז.

*היא ניגנה אקורד אחד נקי*