"בואי לחנוכת בית בגבעתיים" "סבבה, אבל אני אבוא באוטו לבד, כי אני לא ממש מרגישה טוב ושאני לא אהיה תלויה.." "אוקיי.. ככה מגיעים...."
לא הגעתי. סליחה. הגעתי. אבל waze החליט שלא. אז הסתובבתי לי על קו התפר הזה, של גבעתיים- ר"ג. מחפשת את עצמי. מחכה שהוא יחשב מסלול מחדש.. ופתאום הגעתי למקום מוכר, אי שם בפאתי ר"ג.. הבית של הבחור שחתך אותי מחייו לפני שבועיים... פתאום נהיה לי לא טוב.. ורק רציתי להגיע הבייתה. לא רציתי להיות שם כ"כ.. מצד שני משהו מאוד רצה שאני אתקל בו בטעות... חוזר במונית מהעבודה, או שבדיוק חברים שלו אוספים אותו לצאת.. אולי אפילו מסתובב עם הכלב.. אבל לא השתהיתי שם יותר מידי, התקשרתי לידיד שלי ואמרתי לו שאני נכנעת ואני לא באה לחנוכת בית, ומיד אח"כ התקשרתי לחברה שלי, שהייתה במסיבת יומולדת. שתוציא אותי מזה. לא הספקתי לדבר איתה 3 דקות וילד היומולדת לקח את הטלפון ואמר לי לבוא.. התלבטתי קצת עם עצמי אבל אמרתי טוב.. לקצת.. הגעתי לשם והתחלתי להסתובב לחפש חניה.. היה מחסור קשה.. אז התקשרתי ואמרתי שאין לי כוח לזה.. טלפון אחרון לאותו ערב.. לאקס שלי.. לא, לא ההוא מלפני שבועיים. לבחור היחיד שאהבתי. הבחור היחיד שכשהייתי רואה אותו היו לי עדיין רגשות אליו, לא משנה כמה זמן עבר או עם מי אני הייתי או הוא היה... אבל יש לי נטיה לדבר איתו כשלא טוב לי.. לא יודעת למה.. דיברתי איתו, באופן מפתיע הוא היה נחמד להפליא. אמר שהוא בת"א ויתקשר אלי שהוא יחזור לאזור שלנו.. אחרי חצי שעה הוא התקשר ובא לאסוף אותי על הקטנוע שלו ונעצרנו באחד הפארקים בעיר. נעצרנו ודיברנו.. היה לי טוב לשבת לדבר איתו.. פתחתי בפניו את הלב שלי ודיברתי על הבחור האחרון.. ובאותו רגע נפל לי האסימון, כבר אין פה רגשות.. כלומר.. אני אוהבת אותו ומעריכה אותו בתור בנאדם, אבל לא הרגשתי שאני עוצרת את עצמי מפשוט לנשק אותו כמו תמיד.. שפתאום הוא הפך לבחור שאהבתי, הראשון, ובנתיים היחיד. אבל זהו. אהבתי. בעבר. ומצד שני, שמץ של טעם וריח עלו בי מהבחור האחרון.. משהו שהרגיש לי שחסר לי, שאני רוצה להרגיש שוב.. אולי זו חצי התקדמות... אני לא רוצה להיות לבד.. אבל משהו מונע מעצמי לנסות להתחיל משהו חדש.. אני צריכה להתאפס על עצמי קצת.
תמיד יוצא שאני מקשרת סיטואציות למוסיקה, לשירים.. אבל עכשיו זו התקופה הזו שהשירים תוקפים אותי.. בכל שורה אני מוצאת משהו ממני, משהו ממנו.. שירים שמבטאים את הכאב שלי, שירים שמבטאים את ההתקדמות הלאה.. סתם השיר שהיה הצלצול שלו, השעון המעורר, שירים שניגנו יחד.. זו דווקא תקופה שאני לא אוהבת.. החיבור היותר מידי קרוב הזה לשירים מסויימים.. כי זה גורם לי לחשוב יותר מידי.. אבל כדי שאני לא אהיה לבד בסירה, טעימה מהשירים שמתנגנים לי בראש בימים אלו-
Colin Hay- Overkill
I can't get to sleep I think about the implications Of diving in too deep And possibly the complications
Especially at night I worry over situations I know I'll be alright Perhaps it's just imagination
Day after day it reappears Night after night my heartbeat shows the fear Ghosts appear and fade away
Alone between the sheets Only brings exasperation It's time to walk the streets Smell the desperation
At least there's pretty lights And though there's little variation It nullifies the night from overkill
Day after day it reappears Night after night my heartbeat shows the fear Ghosts appear and fade away Come back another day
I can't get to sleep I think about the implications Of diving in too deep And possibly the complications
Especially at night I worry over situations I know I'll be alright It's just overkill
Day after day it reappears Night after night my heartbeat shows the fear Ghosts appear and fade away Ghosts appear and fade away Ghosts appear and fade away
שוב לא שקט- רוקפור
בדרך אל ההיגיון בורח למקום מוגן הייתי משנה הכל אם אפשר היה לדעת זמן עובר, חלפה שנה
בדרך אל ההיגיון זה בכלל לא שיר רומנטי ללכת לכיוון נכון עוד סיפור שלא נגמר זמן עבר, חלפה שנה
שוב לא שקט דו דו דו דו דו, דו דו דו דו דו שוב לא שקט דו דו דו דו דו, דו דו דו דו דו דו דו דו דו דו, אה
בדרך אל ההיגיון אני מקשה ללא מוצא בדרך לסיום נכון זה הטקסט שלא נגמר שלא נגמר
שוב לא שקט...
ת'אמת שרציתי לשים עוד שיר, אבל עכשיו פתאום הוא נראה לי לא קשור... רק מראה לי איך אני משתנה כל רגע.. זה טוב אני מניחה... סוג של התקדמות עם עצמי... יאללה.. פוסט הבא יהיה פוסט שמח!! [זה יעמוד למבחן אני מניחה בקרוב..]
ובנימה אופטימית זו, אני אלך לכתוב את הסמינריון שלי.. המשך ערב טוב,
לפני יומיים.. שהחלטתי שאני חוזרת לכתוב פה, אמרתי לעצמי שזה יהיה בנימה חיובית, ואספר על הדברים הטובים. לפני יומיים היה לי טוב. גם עכשיו טוב לי בעיקרון.. אבל פחות.. ידיד שלי צוחק עלי שיש לי לב של אבן.. אולי.. אני מקווה שלא..
אז נתחיל מההתחלה, כדי שאני לא אהיה היחידה שאבין מה אני רוצה.. לפני קצת יותר מחודש וחצי הכרתי מישהו. יצאנו לדייט ראשון במקס ברנר.. ישבנו שם 4 וחצי שעות בלי להרגיש אפילו.. הייתה כימיה מעולה מהרגע הראשון, דבר שקשה לומר על הרבה דייטים ראשונים.. ומאז התחלנו לצאת.. אחרי שלושה ימים הוא כבר קרא לי חברה שלו.. בדייט הרביעי הוא פגש את ההורים שלי.. הכל היה טוב.. הרגשתי בנוח איתו כמו שלא הרגשתי הרבה זמן עם בחור.. ובאופן מפתיע היו בינינו המון דברים דומים באופן מפחיד, והקטע היותר מוזר, שהוא לא כזה הטיפוס שלי לפי מה השכרתי את עצמי ב23 שנה האחרונות.. אבל יש בו משהו שכבש אותי.. והוא מנגן.. אז זה גם תופס אותי חזק.. אפילו ניגנו פעם אחת יחד.. ביום ראשון האחרון פגשתי את אמא שלו [הורים שלו גרושים והוא גר עם אבא אז נסענו אליה במיוחד..], ביום שלישי הוא הביא לי זר של ורדים. אתמול הוא נפרד ממני. בטלפון. שאני באמצע המעבדה מתעסקת עם פלטות של שמרים [זה כבר סיפור אחר לגמרי].
ת'אמת? לא ידעתי מאיפה זה בא לי. לא ציפיתי שהוא זה שיגמור את הקשר הזה ובטח שלא כ"כ מהר.. הייתי בעיקר בהלם.. ונפגעתי.. אבל לא פגיעה בלב.. יותר פגיעה באגו.. שזה הגיוני.. כי מאוד חיבבתי אותו, אבל לא הגעתי לרמה שאני מאוהבת בו מעל הראש.. היה לי מאוד כייך איתו.. למרות העובדה שהוא לא החלטי, שהוא ל נוהג, שהוא עובד המון, ועוד הרבה דברים שהם קצת יותר גרועים שמפאת כבוד אליו אני לא אזכיר פה.. יש לו הרבה מגרעות.. אבל ראיתי מעבר לזה.. אמא שלי נגיד לא ראתה מעבר והיא אמרה לי הרבה פעמים שהיא לא חושבת שאנחנו צריכים להיות ביחד..
הקטע האירוני הוא שאחרי שיצאתי מהמעבדה ביקשתי מאחד המאסטרנטים שיקפיץ אותי לרכבת, ואיך שנכנסנו לאוטו השיר שהיה ברדיו הוא someone like you [של אדל הנפלאה].. גיחכתי לעצמי על האירוניה...
בדרך הבייתה שלחתי סמסים לחברות הטובות.. כולן הופתעו. יותר ממני... סיפרתי לאמא.. הייתה שיחה כמו שציפיתי.. אמרתי לה שהיא בטח שמחה.. היא התעצבנה אלי ואמרה שהיא רק רוצה שיהיה לי טוב... בערב היינו אני ואחי בבית והתחלתי לדבר איתו, ופתאום נפל עלי כל הבכי... הקטע הוא שאני יודעת שאני לא בוכה עליו.. לא על אהבה שנגדעה באיבה.. שאני בוכה על העובדה שלא הולך, זה התחיל מזה והתגלגל לתחומים אחרים.. מסכן אח שלי אני לא חושבת שהוא ידע מאיםה זה בא לו.. אבל הוא היה הכי מקסים בארץ ועודד אותי וכמובן איים להרביץ לו.. ועודד אותי עם שוט של גריי גוס ושוט של ואן גוך.. חח חברה שלי אמרה שהיא שמעה את זה "איזה אח! אח טוב זה אח שמשכר אותך!" חח
מאוחר יותר דיברתי עם ידיד שלי שיחת חולין שכזו.. לא תכננתי לדבר איתו על זה.. אבל אז שאלתי אותו אם הוא ראה תמונה של קפה שהכנתי.. והוא אמר שכן ושאני אכין כזה לחבר שלי.. אז אמרתי לו שאני כבר לא אכין לו כלום.. ואז נכנסנו לדבר על זה צת, והוא הופתע מההתנהלות המאוד שקולה שלי.. אמר שיש לו ידידה שנפרדה מחבר שלה לפני כמה ימים והיא לא מפסיקה לבכות ואני ככה.. אמר לי שזו התנהגות קצת גברית.. גברית? לא יודעת? מה שכן אני יודעת זה שאני באמת סגורה.. קשה לי לשחרר רגשות מהחשש להפגע.. מפחדת להקשר עד הסוף.. אז אולי זה טוב שזה נגמר עכשיו.. לפני שפתחתי את עצמי לחלוטין והייתי נותנת לו להכנס ללב שלי ונפגעת באמת... אני לא שלמה עם הסגירות הזו.. אבל זה כבר חלק ממני ולא תמיד קל לשלוט בזה..
מאוחר יותר יצאתי עם חברה שלי לשתות קצת.. להשתחרר. לצחוק.. ואפילו קצת להוציא כעסים.. נורא רציתי לכעוס עליו בשיחה.. רציתי להגיד לו כל מה שאני חושבת.. אבל פשוט נשארתי ללא מלים.. הייתי די בהלם שהוא אמר לי את זה.. ואיך שהוא בחר לומר לי את זה.. ואת כל הכעסים שלי הצלחתי להוציא בערב.. לא עליו.. אבל זה גם משהו.. בדרך הבייתה חזרה התנגן לי שיר אחד בראש כל הנסיעה-
"אם הוא ילך אז תתני לו, וכשילך את תדעי, אם הוא ילך תחייכי לו, אם הוא ילך אל תבכי.. אולי הכל היה משחק, בדרך למצוא את האמת והוא שתק ואת שתקת....."
וזהו בעיקרון... גם עכשיו שאני חושבת על מה שכתבתי.. הכל מאוד שקול.. וחסר רגשות קצת אפילו..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
