אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל..."

קאמבק... הדרך היחידה שאני יכולה להגדיר את זה.

אולי פחות קאמבק אלא יותר חזרה חד פעמית. למה?

כדי לשחרר. אבל עכשיו אני באה לכתוב ואני לא מצליחה להוציא את זה החוצה.

יותר מידי דברים.שאני כבר לא יודעת מאיפה להתחיל.

חבל שאין כפתור כזה שאפשר לעשות "ריסט" ולהתחיל מחדש.

בא לי לחזור לכתוב כאן. נראה.

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש,
שבויים בתוך מעגלים, כולם מסובכים,
אז מה את עוד חולמת,
שנים הם מסתירים, שנים כולם יודעים,
אבן מתהפכת,
בלילות ובימים כולם כבר מדברים,
למה את עוד נשארת...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

שנים הם שואלים, שנים לא מקשיבים,
שומרים הכל בבטן,
זה מצטבר וזה גובר וזה בסוף גומר,
על מה את מדברת,

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

יוצא שאת תמיד שותקת
אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,
כל המילים שנעלמו
תמצאי אותן בחלומות של אחרים...

שנים הם נפתחים ונשארים סגורים, נאחזים ברוח,
כל אסון רודף אחר, זה בא זה מדבר,
חוזרים לפצע הפתוח...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

יוצא שאת תמיד שותקת...

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש.

עידן רייכל- חלומות של אחרים