ראיתי את ההודעה בישרא על פרויקט יהיה בסדר.

ניסיתי לכתוב פוסט אופטימי. זה דרש ממני המון מאמצים וגם בזה לא הצלחתי.

אחרי שעברתי על מה שקראתי הייתי קרובה להכנס לדיכאון ולהתחיל לחתוך ורידים.

מה יש לי? למה אני לא יכולה להאמין שהכל יהיה בסדר?..

כל פעם שאומרים לי את זה אני מגיבה בצורה אחרת אבל מה שמשתמע מהתגובה שלי דומה.. פעם מרימה גבה, פעם מגלגלת עיניים, או סתם צוחקת בבוז..

אני לא מאמינה שהכל ורוד.

אני לא מאמינה שאיראן תתפרק מנשקה, אני לא מאמינה שלא תהיה אבטלה, אני לא מאמינה שנפסיק לשמוע בחדשות על עוד מטורף שאנס את הבת שלו, הוליד ממנה ילדים וכלא אותם במרתף, או שנפסיק לשמוע על אנשים שרצחו את הילדים שלהם.

אז איך אני יכולה לכתוב פוסט שכולו ורוד ובעצם אין לי שום אמונה במה שאני כותבת?..

אתם בטח חושבים שאני פסימית, ודכאונית עם מלא איפור שחור, פוני לצד וחגורת ניטים.. אבל לא..

אני דווקא בנאדם שמח, אני אוהבת את החיים ובאמת מקווה שיום אחד יהיה בסדר. אבל בינתיים אני לא רואה שה"בסדר" הזה מתקרב בצורה כלשהי.

אפילו לא בחיים האישיים שלי.

אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי.

לפחות דבר אחד עשיתי טוב. עזבתי את העבודה השניה שלי.

עכשיו אני עובדת בעבודה אחת. בקרים בלבד.

ואחר הצהריים זה הזמן שלי. להשקיע בעצמי.

לחזור לעשות קצת ספורט, לראות אנשים, סתם להסתובב...

ואולי.. אולי זה מה שיתן לי את היכולת להחליט כבר מה יהיה הלאה.. ואז... יהיה בסדר?!...

אני לא מאמינה שזו המסקנה בסוף של הפוסט הזה...

חג שמח...

למה התחפשתם?.. לי לא יצא להתחפש השנה...

אתמול, נתקלתי באלבום משעשע בפייסבוק.

פרודיה משעשעת על הסיפור "העץ הנדיב".

תבלו:

ערב טוב,

זוז :)

גלעד שליט, כבר 980 ימים בשבי.

לאחר שנקלח בשבי, הוריו של גלעד החליטו לפרסם סיפור שכתב בכיתה ה' על מנת לזכור ולהזכיר את גלעד.

הסיפור נקרא "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה".

הסיפור, סמלי למדי, מגולל את סיפורם של כריש ודג צעירים, שלמרות היריבות בין המינים מחליטים, כנגד כל הסיכויים להיות ידידים.

ביוזמת האמנים לי רמון ויצחק דה לנגה, בהפקת גלריית "הקצה" הוזמנו אגודת המאיירים בישראל וילדי ישראל והעולם לאייר את הסיפור של גלעד.

הנה איור מתוך הספר [של המאיירת איריס בירן]:

הוריו של גלעד כתבו אף מכתב לילדי ישראל והעולם ובו קראו לילדים לאייר את הסיפור של גלעד.

את המכתב המלא תוכלו למצוא כאן.

אם אתם רוצים לקרוא את הסיפור שכתב גלעד בכיתה ה' תוכלו למצוא אותו בלינק הזה.

את הסיפור ליוותה אמו באיורים.