חשבתי לתומי שהחסידים אוהבים כל אחד מישראל.
חשבתי שאדמורים אינם מעורבים בפוליטיקה, ומתרחקים ממנה.
סכסוך עימנואל הוכיח מעבר לכל ספק - חסידי סלונים מהעיר עמנואל בגדו במורשת היהודית.
אני מאשים את האדמור מסלונים בבגידה במורשת היהודית.
מורשת שאוהבת להתמודד עם חינוך ספרדי ואשכנזי מעורב לתורה ולמצוות.
כולי תקווה שלאחר סכסוך עימנואל כולם יבינו איפה היהדות של ימינו נמצאת - בכלא.
התרבות היהודית שלנו נמצאת בשמחה בין כתלי בית הכלא כדי שכולם יראו את "קדוש השם" המזוייף שלה.
לאחר השחרור של האסירים חסרי המעוף, יתקיים ערב שירה וריקודים לכבוד שחרורם.
זה המצב בימינו. היהדות היא בכלא.
כל עוד מי שמנהל את היהדות של ימינו הם רבנים שליטים טוטליטריים של ציבור מאמינים,
זו תהיה צורתה, ובשמה כל פעם יכנס מישהו אחר לכלא בשם האלוהים.
אף אדמור לא הצליח להחליף את מקומו של אבא בבית.
אבא בבית יכול לעשות פלאות ביהדות: ללמוד עם ילדיו, ללמוד בעצמו ולשוחח עם אנשים.
המטרה המוצהרת צריכה להיות השארת הרבנים הטוטליטריים האלה מאחורה לנפשם.
והמצב הוא מעניין: כל עוד היהדות תשאר אצלם בלבד - ירגיש כל בית ישראל את הריקנות של היהדות,
וברגע שכל בית אב יחליט כי היהדות היא מורשתו, ויכניס ערכים יהודיים לביתו, ופחות יסמוך במחשבתו ובמשענתו על
הרבנים הטוטליטריים האלה - רק אז יתמלא עולמו הרוחני של כל יהודי.
כי היהד'ות של ימינו מופקרת בידי רבנים טוטליטריים, ורק אבא בבית יכול לשחרר אותה מהכלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
