אני התלמיד הנצחי,
בן למשפחה אשכנזית פולנית מצד שני ההורים
מדליק משואה זו עבור המוזיקה המזרחית במדינת ישראל.
אני זוכר את ימי ילדותי בשנות ה 70 וה 80 במאה הקודמת בתחנה מרכזית בעיר ילדותי,
שם נמכרו קלטות מוזיקה מזרחית בעיר ילדותי
אני זוכר את הלעג והקלס שמוזיקה זו היתה נתונה תחתיו במשך השנים.
אנשים לעגו וצחקו על המילים, על המנגינה שדומה למוזיקה ערבית.
אני רואה איך פתאום אנשים שהחליטו לזלזל במוזיקה המזרחית נהיו משוררים נפוחים שיודעים לנתח מילות שיר,
ואיך כל מי שרק יודע לשיר יונתן הקטן יודע פתאום לנתח מוזיקה "רדודה וזולה" כמו המוזיקה המזרחית.
המוזיקה המזרחית גרמה לי להתחבר אל אנשי העם שאינם ידענים גדולים,
גרמה לי להתחבר לאנשים שבדרך כלל משרתים במילואים, שנמצאים לבד עם עצמם,
עוברים משברי חיים לא קלים. עזרה לי להתחבר לאנשים שלא תמיד יודעים לקבל הדרכה וייעוץ ממומחים,
ועזרה לי למצוא נתיבי הבנה חדשים עבורם.
לכבוד ההבנה ההדדית בארצנו, ובגנות הזלזול ההדדי , ונגד ניפוח האגו ונגד היוהרה האינטלקטואלית.
לכבוד הבנת שכבות המצוקה בישראל שאיתם זכיתי לשרת בצהל. ולמדתי שהמוזיקה המזרחית היא להבה זועקת לעיתים של אנשים
במצוקה שלא תמיד יודעים איך לקבל עזרה, איך לבקש עזרה ולא תמיד לקחת אותה גם כשהיא קרובה אליהם מתמיד.
לכבוד ההבעה הפשוטה של רגשות האהבה והיצר שהם נחלתו של כל בן אנוש באשר הוא.
ולתפארת מדינת ישראל.