בבלוג זה אני מתכנן לכתוב גם על אנשים שהראו לי שניתן לאהוב את היהדות. למרות הכל.

הרבה חושבים בימינו שכדי שהחרדים יצליחו להקלט במגזר הכללי, צריך למצוא פתרון פוליטי לטובת העניין:

בג"צ להחלת לימודי ליבה, תכניות פיתוי לשירות צבאי ע"י הכשרות מקצועיות שונות.

הכל טוב ויפה. אבל צריך לזכור שמלאכה לא תושלם, עד שנמצא את המכנה המשותף עם המגזר.

המכנה המשותף הזה נמצא בתורה ובמקורות היהודיים.

הבעיה:

ה"בעיה" של ימינו היא שהידע התורני והרבה מחובבי לימוד התורה והתנ"ך בימינו נמצאים במגזר הדתי והחרדי.

ועל כך גאוותו של המגזר הדתי.

כמובן. תמיד יכולים למצוא את הגאונים החילוניים המתמידים בלימוד התורה, ויש בימינו גם ערבי שמציג מועמדות לחידון התנ"ך למבוגרים.  אבל רוב חובבי לימוד התורה, התנ"ך והמקורות נמצא במגזר הדתי. זו דעתי. כמובן יכול להיות שאני טועה.

כל עוד לא תתעורר קנאת סופרים אמיתית בין המגזר הדתי והחרדי למגזרים אחרים - לא תצלח השתלבותו של המגזר הדתי והחרדי האוכלוסיה הכללית, כיוון שהחרדים ימשיכו לחוש, שהם אוהבי התורה האמיתיים.

הפתרון

(I)

הפתרון הוא אך ורק ע"י התקרבות כל המגזרים אל התורה הומקורות. ללא ההצהרה המפוקפקת על "חזרה בתשובה".

כמובן. אין מטרה שכולם יהפכו להיות שומרי תורה ומצוות. אבל בהחלט כן להתקרב. לקרוא. לדעת. לינוק. לטעום מהמקורות היהודיים.

כדי שהחרדים ירגישו שיש גופים נוספים שאוהבים את הדרך, ושיונקים ממנה.

נכון. תמיד יש חשש של קריסה אל תוך החרדיות, ותמיד יש חשש שמי שמתחיל לחקור ולהתקרב למקורות היהודיים יקרוס אלי חזרה בתשובה חרדיים.

כאלטרנטיבה חשוב להראות שזה לא כך. שממשיכים לעבוד. להלחם בשוק עולמי סבוך, ושורדים. עם אהבה של תורה.

נלחמים באויב עם אהבה של תורה. מוותרים על שטחים עם אהבה של תורה. להמשיך לעבוד ולנהל חיים נורמליים, ללא ההתנגחות עם החרדים.

תמיד צריך לזכור. החרדים תופסים את עצמם כקדושים מעונים במולדת שלנו. אנחנו לא חייבים לספק להם את ההרגשה הזו כל הזמן.

נמשיך, איפוא, לחיות את החיים הנורמליים הרגילים, עם יותר אהבה של תורה.  

(II)

כדי ללמוד תורה, אין ספק, צריך ללמוד מרבנים, וללמוד ממקורות חרדיים ודתיים. המטרה היא כעת, להמשיך ללמוד, להתקרב לדת, ולחשוב  שאני לומד, אבל יותר אלטרנטיבה דרך הלימוד. לחשוב תוך כדי הלימוד, איפה אני רואה כשלים. ללמוד תוך כדי ביקורתיות.

למשל:

 א. לראות אם יש גורמים והוגי דעות בעולם הכללי שאני יכול להכשיר אותם, ולהראות האם ניתן ללמוד מהם דברים יעילים גם ביהדות.

ב. לראות אם יש מדרשים שאני יכול ללמוד מהם דברים רלוונטיים למשל לכיוון חיזוק השלום, לחיזוק הקירבה בין הגורמים בעם ישראל, שמשום מה נדחקים לפינה ואינם מודגשים דיים.

ג. להתחיל לראות סדרי  עדיפויות בתחומים השונים ביהדות: מה קודם למה,  איזה עקרונות קובעים.

ד. לראות האם הנהגה תורנית בימינו רלוונטית, אם בכלל יש כזאת.

והכל, כאמור, תוך התקרבות, ביקורתיות, לימוד, ואהבה של תורה ואהבה של עם ישראל ומורשתו.